אחר שחרורו מצה"ל גוייס למוסד ופעל בהברחת והעלאת יהודים ממרוקו

חיים (מסעוד) בן חיים, יליד 1935 בטנג'יר שבצפון מרוקו הספרדית, לא דימיין שלאחר שיעזוב עם משפחתו בשנת 1950 ויעלה לישראל, הוא ימצא את עצמו חוזר כדי לסייע למוסד בהברחת יהודי צפון אפריקה.
הוא נולד כבן זקונים למשפחה דתית בת 7 ילדים, ולמד בסמינר הרבני של טנג'יר שם רכש השכלה ברקע ארבע התרבויות – יהודית, ספרדית, צרפתית וערבית מוגראבית. באותן שנים טנג'יר הייתה תחת שלטון וישי הפרו-נאצי ולכן הוכר כניצול שואה. בגיל 11.5 היה לשליח ציבור בבית הכנסת של הישיבה, ונחשב לעילוי. הוא היה מועמד להישלח ללימודי רבנות בישיבה גבוהה בלונדון, אך מסלול חייו השתנה בעקבות החלטת משפחתו לעלות ארצה עם קום המדינה בשנת 1950. תחילה השתכנו במעברת רמת-ישי וב-1952 עבר לקיבוץ גבת ושם נשאר עד היום.
חיים שירת בגבעתי, בצנחנים ובמודיעין והשתחרר בדרגת רב-סרן. לאחר שחרורו גוייס למוסד לעלייה ב' ונשלח ב-1957 למרוקו שם פעל בהברחת והעלאת יהודים לישראל מאוג'דה שבגבול אלג'יריה. על פעילותו לסיוע יהדות צפון אפריקה במחתרת והעפלתם לישראל קיבל תעודת הערכה והוקרה. בהגעתו לטנג'יר התייצב במשרד הפנים והוציא דרכון ותעודת זהות מרוקאיים, "אוצר" גדול, אותו מסר בשיבתו ארצה למוסד לשימוש בהכנת מסמכים מזויפים. בחזרתו ארצה מהשליחות הכיר באנייה את אאידה, עולה מארגנטינה, שנשלחה להכשרה עם גרעין תנועת "דרור". כעבור שנתיים נישאו ב-1960 בקיבוץ גבת שם נולדו ארבעת ילדיהם.
בשנות השישים נשלח חיים בשליחות מטעם משרד הביטחון לאפריקה עם אשתו ושני ילדים, ועם חזרתם נולדו להם 2 בנות נוספות: מירי וכרמית. חיים השתלם בחקלאות במדרשת רופין וסיים תואר ראשון בספרות עברית ומדעי המדינה באוניברסיטת חיפה. במהלך לימודיו כתב את הספר "סבא שלמה מספר״- סיפורים ששמע מפי אביו שלמה. בד בבד עם עבודתו בקיבוץ גבת בחקלאות ובמפעל "פלסטרו גבת" היה חיים מורה ומחנך בביה"ס התיכון האזורי "העמק המערבי" בקיבוץ יפעת.
גאוותו של חיים על תפקידו כמרכז פרויקט הכשרת "נוער שכונות" בקיבוץ – קבוצת "כוכב". הקיבוץ קלט 20 בני נוער מכל קצוות הארץ, בעיקר ממשפחות הרוסות בעיירות פיתוח. המוטו שלו הוא :"לשקם ולא להעניש", והוא המשיך ללוות אותם גם לאחר גיוסם לצה"ל. בהיותו איש ספר משכיל מילא בקיבוץ תפקידים שונים ביניהם עריכת העלון המקומי.
לקראת יום הולדתו ה-80 יצא חיים עם משפחתו לטיול שרשים בארץ הולדתו מרוקו. הם נחתו ברבאט ומשם נסעו עם מדריך צמוד לטנג'יר עיר הולדתו בצפון המדינה. שם עלו לקברה של אחותו הבכורה, אסתר, שנפטרה בדמי ימיה בהותירה שני ילדים קטנים. חיים טוען בגאווה: "אם יש לך את הכשרון והיכולת אתה יכול להתפתח ולהגיע רחוק ואין אפליה", וכך הגשים במעשיו ובחייו.