אברהם מגד"ש העמק

הסופה ״ברברה״ היכתה בשיא עוצמתה. אברהם, יליד 1949, עומד על הג'ון דיר הענק, רואים שהוא מרגיש בבית. טיפות גדולות נופלות עלינו, הן לא יעצרו אותנו, הפלאש מבזיק. אחרי שנים בגד"ש, בחום ובקור, מה זה כמה טיפות בשביל אברהם.

את אברהם אני פוגש במשרדי הגד"ש בקיבוץ גבת. גבר נאה ומרשים, זקן אופנתי מאפיר ושני עגילי זהב באוזניו. רואים עליו את שנות העמק, אנשים שכבר לא פוגשים כל יום, יורד ופוחת הדור. מתבקש לצלם אותו ליד כלים חקלאיים וטרקטורים, אשר היוו חלק בלתי נפרד מעבודתו ומחייו. נראה שהוא נהנה מהצילומים, מבויש קצת, נבוך, אך המצלמה אוהבת אותו. אנו ניגשים למחרשת ענק ואברהם מסתדר בתנוחה, כאילו חוברו להם יחדיו, ואנו נוסעים לראות את באלות הכותנה ואת ההרחבה של הקיבוץ, וכולו גאווה אחת גדולה. זהו מפעל חייו.

חוזרים לגד"ש והאיש הגדול הזה מחזיק בידיו חתול ומלטף אותו ברוך. "תטעם את מרק הבצל", הוא אומר לי, "אין כמו מרק חם ביום חורף קר". ואני חושב על שורה מאלתרמן: "נומה עמק, ארץ תפארת אנו לך משמרת"