סיפורה של המורה ורדה

הסיפור המשפחתי של ורדה גרוס בחדרה מתחיל לפני למעלה ממאה שנים. ורדה היא דור שישי בארץ, אביה נולד בחברון למשפחה דתית. בעקבות הזמנה שקיבל סבה יוסף חיים אורנשטיין לשמש רב, מוהל ושוחט בעיר חדרה בראשית דרכה, הגיעה המשפחה לעיר בשנת 1919. מיום שהגיעו שימש הסב כרב בית הכנסת הישן. רחוב הרב אורנשטיין בחדרה נקרא על שמו.

המשפחה בת שש הנפשות חיה בחדר אחד, ובחדר זה אירחו הרב ואשתו עוברי אורח שבאו לחדרה, וחיפשו מקום ללון. כך הם חיו ארבע שנים עד שבנו את ביתם ברחוב הלל יפה. הבית הוא התחנה החמישית במסלול ״האקליפטוס״ – השביל ההיסטורי של חדרה.

כשהכריזו על הקמת המדינה, הגיעו ילדי הרב – וביניהם אביה של ורדה – להסכמה פה אחד לשנות את שם המשפחה: ״הם זרקו את האבן, ונשאר האורן״, מסבירה ורדה, ומתייחסת לפירוש המילה הגרמנית שטיין (אבן). אביה יעקב עבד כמסגר מגיל צעיר. כך הכיר את אימה דבורה, שהגיעה לארץ מפולין בעקבות אחיה. האח עבד עם יעקב במסגריה, ודבורה באה לביקורים במקום עבודתו. ״פעם ראשונה במקרה, ואחר כך במכוון״, מספרת ורדה בחיוך.

הזוג הצעיר נישא, והתמקם בשכונת נווה חיים, שבה נולדה ורדה בשנת 1938. אימה הייתה עקרת בית, והאב עבד כמכונאי בקואופרטיב זיפזיף. ״הוריי בנו צריף עם שירותים בחוץ, שם גדלנו ארבעה אחים. בילדותי הייתי רצה ומטפסת על עץ התות הגדול, הקרוב לכניסה של הבית. היה לנו בבית משק ירקות, ועז אחת. כשחזר אבי מהעבודה החליף בגדים והלך לעבוד בחצר״. על השכונה היא מספרת: ״הייתה לנו ילדות פנטסטית במקום שקט ונעים, היינו נפגשים כל יום אחר הצהריים למשחקי חברה בחצר השכונה. הוריי חיו בשכונה עד יומם האחרון״.

ורדה למדה בסמינר למורים באבן יהודה. כשסיימה לימודיה חזרה לשכונה, ובה היא חיה עד היום. מעל שלושים שנה הייתה מורה בבית הספר ״ניצנים״ בנווה חיים. ״כשאני פוגשת בשכונה תלמידים לשעבר, הם מקבלים אותי בכבוד רב, וקוראים לי ׳המורה ורדה׳״.

ורדה נישאה ליוסי ז״ל, יחד הם זכו לשנות נישואים אוהבות ומאושרות שבמהלכן הביאו שני ילדים לעולם. גם היום, כ־14 שנים אחרי לכתו, היא נזכרת בחיים שבנו יחד בשכונה שבה נולדה וגדלה, וחיוך חם עולה בפניה.