נווה חיים של הילדים

זו לצד זו בשכונת נווה חיים התיישבו שלוש משפחות, שהכירו כשהתגוררו בעיירות סמוכות בפולין ועלו ארצה בקבוצת ״גורדוניה״. הן חיו בסמיכות ברחוב אוסקר כהן, חגגו יחד חגים, הקימו כל אחת משק עופות בחצרה, והילדים גדלו יחד והיו כמו חלום מארץ רחוקה שהתגשם. אחת המשפחות היא זו של חדוה גרינשפן פורטנוי, ילידת 1941 מנווה חיים.

הוריה יוסף ויפה-שיינדל גרינשפן עלו ארצה בשנת 1935, יחד עם בתם בת השנה צביה, אחות של חדווה. בתחילה חיו בחדרה בצריף, ובהמשך עברו לנווה חיים, והתמקמו לצד שתי משפחות שהכירו מאירופה. ״אימי עבדה בפרדסים, ובשביל הכנסה נוספת הייתה מכבסת ומגהצת את בגדי העובדים, תופרת, ועוד עבודות שונות שלקחה בשביל הפרנסה. אבי קנה סוס ועגלה ומכר נפט בכל האזור. בהמשך עבד בליטוש יהלומים בנתניה. ההורים הקימו משק עופות בחצר ומזה התפרנסו רוב חייהם. בתור ילדה עזרתי לאבא שלי לבנות את גגות הלולים, ואחרי בית הספר היה לנו תפקיד – לתת מים לעופות ולאסוף ביצים״, מספרת חדוה. במלחמת ששת הימים נפל אביגדור, אחיה של חדוה, והמשפחה התאבלה על מותו בטרם עת. ״הוא היה קטן ממני בשלוש שנים, והיה צמוד אליי במלוא מובן המילה. ילד חייכן ויפה תואר. מותו השאיר חור גדול מאוד בלב, עד היום״.

זיכרונותיה מחיים את הימים ההם, וכמו מציירים ציור נוף ראשיתי: ״ברחוב שלנו היו ילדים בכל מיני גילאים, וכולנו היינו מגובשים. הגדולים תמיד שמרו עלינו הקטנים ודאגו לנו. כל שבת בחורף, אם התאפשר היו לוקחים אותנו לחפציבה לקטוף רקפות או לפרדסים לקטוף נרקיסים. בסוף הרחוב היו שלושה מאהלים של בדואים שעבדו על החוף בקבוצת זיפזיף. כל בוקר הם היו מעמיסים על הגמלים שלהם שני ארגזי עץ והולכים איתם לים. זה היה הטרמפ שלנו לים, הם היו שמים אותנו בסלים, וכשחזרו חזרנו איתם. אחרי מלחמת השחרור נבנתה המאפייה הראשונה. מכיוון שאז לא היו תנורים לאפייה בבתים, בימי חמישי כל הרחוב הכין עוגות וצ׳ולנט והתפקיד שלנו הילדים היה לקחת את התבניות וללכת לחכות בתור במאפייה כדי לשים אותן לחימום. הווי השכונה היה מיוחד. חגגנו יחד את החגים בבית בוגר, בקולנוע שחר בשנות החמישים חגגנו חג שבועות כהלכתו: הכיתה שלנו הופיעה על הבמה, היינו לבושים לבן ועל ראשינו סרטים לבנים, כל השכונה באה לחגוג ביחד. הילדים עם זרי פרחים על הראש שהכינו ההורים וטנא ביד״. עד היום שומרת חדוה על קשר קרוב עם החברים שגדלו איתה בשכונה.

את יהודה ז״ל, יליד תל אביב, הכירה חדוה כששירתה בתל אביב. השניים נישאו והקימו בית בשכונה, ולהם שני בנים ושישה נכדים. כאן גם הקימו את סוכנות הביטוח הפרטית שלהם. גם היום, 26 שנים אחרי לכתו, ממשיכה חדוה לעבוד ולתפעל את הסוכנות במסירות גדולה. ״הייתה לנו ילדות מאוד מאושרת בשכונה, אולי בניגוד למצב הכלכלי של כל משפחה״, אומרת חדוה ומדבריה דבר אחד ברור, אושר לא קונים בכסף.