המגדל של אפרים

תמונת מגדל המים שמתנשא בראש הגבעה של נווה־חיים, כפי שהיא מופיעה בספר "שכונה צומחת בחולות", מסמלת את החותם שברצונו של אפרים פרנק לשַמר. הוא היה זה שהביא להכרה במגדל המים כאתר מורשת לאומי בתפקידו כחבר ועד השכונה והמועצה לשימור אתרים של העירייה.

מגדל המים נבנה בשנת 1936, והוא הסמל של שכונת נווה־חיים. הוא שימש מאגר המים השכונתי, אך היו בו גם חדר ישיבות, מחסן נשק וארכיון של ועד השכונה. בתקופת מלחמת השחרור שימש גם תחנת מורס.

אפרים, יליד 1938, הצטרף עם הוריו לשכונה בשנות הארבעים, והוא חי בה עד היום, כך שחווה את כל תהליך התפתחותה. את שנות ילדותו בילה במשחקים ברחבי השכונה. כשהילדים בגרו והפכו לנערים הם יצאו בימי שישי לאסוף שלל בשדות התירס ובמקשות האבטיחים.

גם הים היה מקום בילוי אהוב. ילדי השכונה הגיעו אליו ברגל, על עגלות סוסים או על דבשות הגמלים שהובילו זיפזיף לאתרי בנייה. בילוי נוסף קשור לקולנוע "גן השחר" שהיה נטול גג: בסרטים שהקרינו בו צפו ילדי השכונה ממרומי עצי חורשת האורנים הצמודה. כשהוקרן סרט משעמם לטעמם, השליכו אצטרובלים על הצופים.

החיים בנווה־חיים בשנים ההן מתוארים בספר "שכונה צומחת בחולות" שהפיק אפרים עם עוד ארבעה חברים. הספר נמצא בספרייה הלאומית, במוזאון החאן של חדרה ובספרייה העירונית. כמו כן הוא זמין לקריאה באינטרנט ב"אתר תיעוד, אפרים פרנק". הספר חולק לכ־700 בתי־אב, תושבי השכונה לדורותיהם.

אפרים, בוגר המחזור הראשון בוינגייט, לימד חינוך גופני דורות רבים של תלמידים. שנים רבות שימש בתפקיד רכז מקצוע, הנחה פרחי הוראה וריכז ענפי ספורט שונים ב"הפועל" מחוז התיכון יחד עם שלמה אריה. באגודת ידידי "חדרה-הולנד" ריכז את נושאי החברה והתרבות. הוביל קבוצות נוער שוליים והעסיק אותם בליגת כדורגל שהרחיקה אותם מהרחובות. אפרים, יחד עם דן שלימק, נענה לפנייתו של מפקח משרד החינוך אברהם קליין, ויחד קיימו את הטורנירים במשחקי כדור ואת תחרויות האתלטיקה המחוזיות בין בתי הספר.

אפרים היה חלוץ בכך שתיעד בספר "50 שנות ספורט" בחדרה את ענפי הספורט השונים, ואת הספורטאים בין השנים 1920–1980, ביניהם שולם שוורץ, שחקן הכדורגל ומונה לובין, שייצג את ישראל בקליעה למטרה באולימפיאדה הראשונה שהשתתפה בה ישראל.

אפרים, יקיר מוזאון "החאן" בחדרה, זכה בתואר זה בעקבות חומרים שאסף מעיזבונות מייסדי העיר שנזרקו לרחוב, אביזרים ביתיים, כלים חקלאיים ומסמכים רבים כמו חילופי מכתבים של תושבי חדרה עם בני משפחותיהם בבריגדה בחו"ל. אמונתו בחשיבות התיעוד באה לידי ביטוי גם בפעילותו בטלוויזיה הקהילתית. הכתבות שהכין עוסקות בהיבטים שונים של העיר ותושביה והוא אחראי על הארכיון. המוטו של אפרים לאורך השנים סובב סביב תיעוד מתוך אמונה שזה הבסיס לעשייה עבור הדורות הבאים. כפי שנאמר "אם אין עבר אין עתיד".