רחל פליישר פנסקי
בתו של התושב הראשון בנווה חיים
כתיבה: אלינור בר יהודה
צילום: רון בורקין
הייתה זו עליית השלטון הנאצי בגרמניה בשנות השלושים שהובילה את יצחק פליישר, נגר במקצועו ומתאגרף חובבן, לשים פעמיו לישראל. לאחר שקיבל אזהרה מחבריו: "היטלר מתכוון לחסל את האנשים החזקים בקהילה, לא כדאי לך להישאר כאן״, התחיל יצחק לחשב את צעדיו הבאים, ובשנת 1932 עלה ארצה כדי להכין את הקרקע לעליית המשפחה. הוא הצליח להציל לא רק את אשתו ובנו, אלא את כל בני משפחתו המורחבת, והביא אותם ארצה. בשנת 1935 הצטרף לקבוצה שהקימה יישוב חדש בנווה חיים, בנה צריף, והפך להיות התושב הראשון והשומר של בניית הבתים עבור המתיישבים העתידים לבוא. באותה חצר שבה נבנה הצריף חיה עד היום בתו של יצחק, רחל פליישר פנסקי.
״אבי ידע ערבית מדוברת על בוריה, והיו לו יחסים טובים עם הערבים מהיישוב פוקרה הסמוך״, מספרת רחל. ״ברחוב הייתה שדרת עצי אקליפטוס, וכשהתחילו המאורעות, מתוך הפחד מהפדאיונים בנה לאשתו ובנו בית עץ על אקליפטוס, כדי שישהו שם בזמן שהוא בשמירה. תקופה מסוימת היה יצחק חבר בקבוצת זיפזיף לכריית חול לבנייה מהים, ולאחר זמן מה הפך לעצמאי בתחום. כשחלתה אשתו במחלה קשה, הוא תמך בה עד יומה האחרון. כיוון שתקופה מסוימת חי לבדו, לא היסס לתת חלק מהבית לשימוש קופת החולים המקומית״.
בשנת 1950 נישא מחדש לאטל, רוסיה ילידת סין, אימא של רחל. ״היא הגיעה למעברת אגרובנק בהיותה אלמנה, עם אבא וילד. אבי הכיר אותה כשהייתה מלצרית בבית קפה״. בנה של אטל, שמחה, נהרג בצבא כשרחל הייתה בת שבע, מה שהפך את המשפחה למשפחה שכולה. בשנת 1960, שנתיים לאחר מכן נולד אחיה שלמה.
רחל נולדה בנווה חיים בשנת 1951. על ילדותה היא מספרת: ״חיינו ללא גדרות בין הבתים, בכל חצר היו עצי פרי שכולם יכלו להיות שותפים באכילתם. היינו חופשיים להסתובב בחולות ולשחק משחקים כמו דג מלוח, קלאס, מחבואים וגולות. היינו הולכים לבית הספר ארלוזורוב באופניים או ברגל על פסי הרכבת. בשנים הראשונות של נווה חיים חגגו את החגים במשותף בבית בוגר, שהיה מרכז התרבות השוקק של השכונה גם בימי ילדותי״.
רחל עבדה במשך 33 שנים בתחנת הכוח בחדרה, ובמהלך השנים התנדבה בנעמ"ת, הייתה יושבת ראש מעמד האישה וקיבלה את אות המתנדב של ההסתדרות. מספר שנים התנדבה גם בבית החולים הלל יפה, ומזה כארבעים שנה היא מזכירת האגודה השיתופית נווה חיים, ומקפידה להישאר מעורבת בחיי החברה והתרבות בשכונה.
לרחל שלושה ילדים, אחת מהן היא אם יחידנית לשלישייה אשר חיה יחד איתה. ״זאת ההתנדבות העיקרית שלי בימים אלה״ היא משתפת בחיוך. היא חיה עם בן זוגה עמנואל פנסקי, שמלמד עלייה לתורה את הדור הבא של ילדי נווה חיים. ״אם אבי היה מכיר אותו הוא היה מתגאה בו״ אומרת רחל, שגדלה בבית מסורתי. החלטה של איש אחד, שהצליח להימלט מתופת המלחמה, מספרת את הסיפור המשפחתי. היום הדור הרביעי של המשפחה גדל בשכונה והסיפור זוכה להמשכיות.
״הדור הרביעי של משפחתנו גדל היום בשכונה״