נפש של ילדה

״בית לא עוזבים,״ אומרת מיכל. "כשמשפחתי ברחה מפולין לרוסיה עם תחילת הפרעות בגרמניה, סבתא שלי סירבה לעזוב כי 'בית לא עוזבים'. היא נספתה בשואה ואנחנו שרדנו כי ברחנו לרוסיה. ובכל זאת, אני אומרת, בית לא עוזבים, והבית עבורי הוא באולגה".
מיכל בומזה נולדה ב-4 באפריל 1945 באוזבקיסטן, לשם ברחה המשפחה מפולין. ב-1949 עלתה המשפחה לישראל והשתכנה בבית עולים ״ברנדס״ בחדרה, שם נשארה במשך ארבע שנים. מיכל נישאה לברוך, חייל שהכירה במחנה צריפין כשהייתה בת 20, והיום היא אם לארבעה וסבתא לשבעה נכדים.
"במשך 50 שנה עסקתי בהנהלת חשבונות, ובעשר שנים האחרונות אני עובדת במרכז יום לקשיש בגבעת אולגה", היא מספרת לי. מהמפגש עם האישה המקסימה הזאת למדתי שהכול בחיים זה עניין של בחירה. כשמיכל מספרת על ילדותה בחדרה היא מספרת על הילדות ״הכי טובה שיש״. למרות הצנע הרב, מעולם לא הרגישה מחסור.
מיכל היא אומנית בנשמתה. היא רוקמת יפה, אוהבת צילום ולאחרונה גילתה אהבה חדשה - הציור. כל אלה מבטאים לא רק חוש אומנותי ותשוקת יצירה אלא גם נפש של ילדה. המפגש איתה נתן לי הצצה לתוך הנפש הזאת ולעיר חדרה, שאותה היא מייצגת בגאווה גדולה.
צילמתי את מיכל בתמונות רבות אך בפריים האחרון היא עמדה במרפסת, שם תלויים דגלי ישראל. כשחזרתי לביתי היא שלחה לי תמונה של אימה עומדת ממש באותה נקודה, מתחת לדגל במרפסת. צירוף המקרים הזה מבטא בעיני את הקשר בין מיכל, משפחתה, חדרה ומדינת ישראל.