"צילמתי אותו ליד הסוסה היפה, כמחווה לימים בהם רכב לאורך הירדן ובשבילי העמק, כנוטר ואחראי על שומרי השדות. דוד לוחש איזה סוד לסוסה...ואני מצלם".

"חאוודג'ה דאוד שלא מפחד מכלום..." כך כינו אותו הערבים שגרו בכפר עבדיה ובעיר צמח. את הכינוי הזה הדביקו לו אחרי שרכב במשך שבוע על סוסו לאורך הירדן בחיפושים אחר בחור צעיר שטבע וגופתו לא נמצאה. דוד בן ישי, יחד עם בחור ערבי מהכפר עבדיה, איתרו לבסוף את הגופה בתוך הסבך. איש לא העז לחלץ אותה מהמים. גם לא הקצינים הבריטים שהוזעקו למקום. דוד היה היחיד שנכנס למים והוציא את הגופה. מאז קיבל את הכינוי. הוא בן 96, חד וצלול, מרבה לחייך ואוהב להיזכר בתקופה ההיא כשהכול כאן בעצם התחיל.

דוד נולד בגרמניה בשנת 1923 בעיר ברסלאו. בגיל 15 סולק מהגימנסיה בה למד בעקבות קטטה עם נער גרמני שהיה שייך להיטלר יוגנד (תנועת הנוער ההיטלראית). בשנת 1938, כשהיה בן 16 בלבד, עלה לארץ במסגרת עליית הנוער והגיע לקיבוץ בית זרע. את הוריו שנפרדו ממנו טרם נסע, לא ראה יותר. הם נספו בשואה. בשנת 1941 גויס במסגרת ה"הגנה" לנוטרות והתמחה בכלי נשק שונים, אימוני שדה וטופוגרפיה. הוא שימש כמדריך בבית הספר לנוטרים, קיבל אחריות על שמירת השדות ותאום הקשר עם תושבי הכפר עבדיה והעיר צמח.

צילמתי אותו ליד הסוסה היפה, כמחווה לימים הארוכים והלילות בהם רכב לאורך הירדן ובשבילי העמק, במסגרת תפקידו כנוטר ואחראי על שומרי השדות באזור נרחב בעמק הירדן. אנחנו נפגשים בדרך היורדת אל "גשר נחום". הוא מלטף בעדינות את הסוסה הלבנה, "יש לי המון סיפורים על התקופה ההיא" הוא אומר ומחייך. הוא מספר לי איך היה רוכב לבד בשדות העמק ולאורך נהר הירדן, שמימיו היו עדיין צלולים וראויים לרחצה ושתייה. אני מדמיין אותו דוהר בתוך ענן אבק, ממש כמו במערבונים האמריקאים, לבוש מדים ודרגות, רובה תקוע ליד האוכף והרוח מכה בפנים. השמש עוד רגע שוקעת מעבר לירדן המתפתל בין אום ג'וני לבית זרע, ודוד מספר לי על השכנות הטובה עם תושבי הכפר עבדיה והחברות שלו עם המוכתר, שעזרה לא פעם לפתור סכסוכים בין יהודים לערבים. מסיפוריו עולה כי בתקופה זו, טרם קום המדינה, האזור התנהל קצת כמו "המערב הפרוע".

"ביסלי" הסוסה הלבנה שנועם הביא מהאורווה, מזהה שיש לה עסק עם מישהו שמבין עניין. היא מתקרבת אל דוד בזהירות והוא מחבק את ראשה. הכפר עבדיה כבר מזמן לא קיים והמים בירדן בקושי זורמים. דוד לוחש איזה סוד לסוסה...ואני מצלם.

דוד מילא שורה של תפקידים מרכזיים בקיבוץ. הוא שימש כמא"ז ואחראי על הביטחון ופעל להסתרת הנשק ב"סליקים" בזמן מלחמת השחרור. בקיבוץ פגש את קלריס, נשא אותה לאשה ויחד הקימו משפחה לתפארת. פרויקט ה"אוטוגרפרס" הוא הזדמנות מצוינת לכוון לרגע את המצלמה ואת תשומת הלב לאנשים כל כך מיוחדים כמו דוד בן ישי. אנשים שחיים בינינו הרבה מאוד שנים בשקט ובצניעות ויש להם תרומה ענקית למדינת ישראל בכלל ולעמק הירדן בפרט.