"אם לא מעבדים את האדמה - אז האדמה לא מכירה אותנו"

"אם לא מעבדים את האדמה - אז האדמה לא מכירה אותנו. זה לא אומר רק בננות. אני? לי יצא לעסוק בבננות", כך מספר בחיוך ד"ר יאיר ישראלי (80) מקיבוץ עין גב, חוקר בעל שם עולמי שהגיע לתגליות פורצות דרך בתחומי ההשקיה, ההדברה ותרביות הרקמה של צמח הבננה.
אנו מתחילים את הפגישה בביתו הפסטורלי בגין גב כשעל השולחן מצוי אשכול בננות טרי. כשאני מבקשת לצלמו איתם הוא ראשית בוחן במבט נוקב ומתרצה. "מדובר באשכול יפה במיוחד", הוא מספר לי. לשאלתי מה הוא אוהב במקצועו, הוא עונה בחיוך "אני אוהב את כולו", וזה אולי מה שמוביל אותו גם היום להמשיך במחקריו ובכתיבתו ואף לייעץ ל-59 מדינות בעולם אליהן נסע.
יאיר למד תואר בביולוגיה בירושלים, עבד בהוראה והגיע למחקר חקלאי בשנת 1972, כשנקרא לסייע לחוקר ותיק, שנפטר כעבור שנה מתחילת עבודתם. יאיר נכנס לנעליו כדי לשמור על הצלחת ענף הבננות החיוני בעמק הירדן. מקצועו משלב בין מרחבי השדות הפתוחים והחקלאיים לבין עבודה מדויקת של מחקר ופיתוח במעבדות. שם בקו התפר בין העולמות הוא הגיע לתגליות שאפשרו את הכפלת התפוקה השנתית, הקטנת 35% מתצרוכת המים הנדרשת לגידול, פיתוח זנים חדשים, וצמצום בעיית הנמטודות (מזיקים). אירוע מכונן הזכור לו היה בעקבות משבר המים. "בשנת 2000 היה משבר מים במדינת ישראל, והמפלס בכינרת צנח מתחת לקו מינימום. מכסות המים לחקלאים קוצצו מאוד והענף היה בסכנה. שברתי את הראש איך להקטין את תצרוכת המים והגענו לרעיון של לכסות את המטע בכיסוי", סיפר. בזכות 'בתי הרשת', ישראל היא מהמדינות החלוצות בהן ענף הבננות חסכני במים וגם לא דורש ריסוס חומר כימי.
מביתו אנחנו נכנסים למכונית ונוסעים למטעי הבננות הסמוכים. "זו זכות שהטבע זה המעבדה שלי", מספר לי יאיר בעודנו הולכים במטעים. לפתע טרקטור מגיע מרחוק ומאחוריו חבורת עובדים זרים מחייכים לעברנו. "זה בסדר, הם כבר מכירים אותי", הוא אומר לי בעודי מכוונת את העדשה. אנו חולפים על פני המטעים וגם כאן מתגלה בפני עולם שלם של אסתטיקה כי "יש אשכולות יפים יותר ויפים פחות". אנחנו מסיימים את פגישתנו בצומת צמח ואני מתחילה את המסע הביתה. כשהרעב מתחיל לתקוף בי אני שולפת מהתיק בננה ומוצאת את עצמי מביטה בה במבט אחר, מעמיק יותר ומלא הערכה. רגע אחד של השתהות לפני הביס.