מגדל אור של תורה

גבעתיים, נובמבר 1956. בבית קטן גדל שלמה רוזנפלד, בנם של אליעזר ופנינה, ניצולי שואה הונגריים שבחרו לבנות מחדש לא רק משפחה, אלא עולם שלם. בבית הזה התעצב אדם שיקדיש את חייו להפריח את שתיל התורה שהיה במקום שיהפוך לאחד הסמלים היפים של ההתיישבות בבקעת הירדן: שדמות מחולה. הדרך לשם עברה מספר תחנות. שנות לימוד מרובות עיצבו את אופיו – ישיבת כפר הרא"ה אצל הרב משה צבי נריה ואצל הרב אברהם צוקרמן, מחנכי הדור, ישיבת הר עציון אצל הרב יהודה עמיטל והרב אהרון ליכטנשטיין. לאחר מכן שירות קרבי בחטיבת הצנחנים, הוראה בגבעת שמואל, רבנות בקיבוץ שדה אליהו. חיים של מגע עם אנשים, עם קרקע, עם מציאות. בשנת התשנ"ד הגיעה פנייה מאנשי שדמות מחולה בהכוונתו של הרב משה צבי נריה, אביה הרוחני של דור הכיפות הסרוגות, שביקש להקים ישיבת הסדר בשדמות מחולה. "רצינו להיות לא רק מוסד לימוד, אלא מגדל אור של תורה ועבודת ה' בחבל ארץ מיוחד זה," אמר רוזנפלד. הרב נריה נפטר שנה לאחר ההקמה. רוזנפלד נשאר – ולא רק נשאר, אלא הצמיח ופיתח את האזור בעזרת צוות נפלא של מחנכים. הישיבה, שנקראה לימים "שדמות נריה", לא רק הכשירה תלמידי חכמים, היא בנתה קהילה. כ-190 המשפחות ביישוב כוללות הרבה מבוגרי הישיבה ורבנים שהחליטו פשוט לא לעזוב. "ראשי הישיבה, הרמי"ם והתלמידים שותפים לדרך הגדולה – ללימוד התורה ולאחיזה בארץ מתוך אמונה," מסביר רוזנפלד את הסוד. בחורי הישיבה אוכלים בשולחנות המשפחות בשבת, מלמדים את ילדי היישוב, מתפללים יחד בחגים. הגבול בין הישיבה לקהילה פשוט לא קיים. ברוח זאת הקימו שלושה ישובים: רותם, משכיות וברוש, והיו שותפים במיפעלי חינוך והתיישבות באזור. לצד ראשות הישיבה, כיהן כרבה האזורי של עמק המעיינות והיה חבר פעיל בהנהלת איגוד ישיבות ההסדר. פרסם עשרות מאמרים תורניים בכתבי עת כמו "תחומין", "צוהר" ו"אמונת עתיך". ובגיל 64, ב-2020, השלים דוקטורט באוניברסיטת בר-אילן בנושא "שבייה ופדיון שבויים בימי המשנה והתלמוד", נושא שלא במקרה בחר בו אדם שחי כל חייו על התפר שבין אמונה לביטחון. הלימוד בעולם האקדמיה נתן לו כלים ושימוש בעולם ההלכה ועיסוק בסוגיות ציבוריות. גם את האובדן הכיר. בשנת 2005 נרצחו שתי אחייניותיו בפיגוע ירי בגוש עציון. ב-2010 נפטר בנו ידידיה ז"ל. הכאב לא דחף אותו, להפך. "האחיזה בארץ מתוך תורה," הוא אומר, "היא לא רק אידיאולוגיה. היא חובה, היא זהות, היא חיים." שלושה עשורים בבקעה עיצבו דמות של אדם שאינו מפריד בין תורה לחיים, בין בית המדרש לקהילה, בין אמונה לאהבת המדינה. הרב שלמה רוזנפלד הוא דוגמה חיה לכך שניתן להצמיח עולם שלם של ערכים, משפחות ואנשים, כשהיסוד הוא שליחות אמיתית, ולב פתוח לכל אחד ואחת.