סיליה ופרדי ויינר | דנמרק

הפרידה מהוריהם באוקטובר 1943 השאירה צלקת עמוקה בנפשם של סיליה, שהייתה אז בת 3 ופרדי, שהיה אז בן 4. שניהם זוכרים איך נאלצו משפחותיהם לברוח מבתיהם בקופנהגן ולהסתתר במקלטים זמניים בכפרים, עד להגעתם לשוודיה.

סיליה, או בשם נעוריה פוגל, נאלצה להיפרד משני הוריה, ויחד עם אחיה ובן דודה הוכנסה לבית יתומים תחת שם בדוי. זכור לה סדר היום הנוקשה שנוהל בידי זרים למשך זמן שהרגיש כמו נצח. כעבור שבוע נשלחו הילדים בסירה מעבר למפרץ, אך כשהגיעו לחוף בשוודיה התאכזבו קשות כשהוריהם לא היו שם לקבל את פניהם. כמה ימים לאחר מכן אותרו ההורים, והמשפחה התאחדה ונשארה יחד עד שובה לדנמרק במאי 1945.

בכל פעם שפרדי חוצה גשר מעל מים הוא נזכר ביום שעמד עם אימו וסבתו על החוף, והביט באביו ובדודיו שוחים לעבר סירה שעתידה הייתה לקחת אותם הרחק משם. בדומה למשפחות יהודיות דניות רבות, גם משפחת ויינר הצליחה להימלט מביתה בתחילת אוקטובר 1943 ולהסתתר בבית כפרי, עד אשר נמצאה סירה שתשיט אותם לשוודיה. אך תקוותם להישאר יחדיו נגוזה, הגברים נאלצו להפליג בנפרד ופרדי הקטן חשב שלעולם לא יראה שוב את אביו. כעבור זמן מה התאחדה המשפחה, הם חיו בשוודיה ושם ההורים עבדו עד לשובם לדנמרק. בהשפעת הבריחה, כשבגר פנה פרדי לרפואה. לאורך השנים עסק בבריאות הציבור, וגם היום הוא פעיל בקהילה היהודית של קופנהגן.

סיליה ופרדי נשואים באושר מזה 62 שנים ולהם שלושה ילדים, 11 נכדים ושישה נינים. הם מרגישים שמשפחתם הענפה היא ניצחון על הנאצים. סיליה הייתה מחנכת כל חייה, ויש לה מסר חשוב להעביר לדור הצעיר בכל פעם שהיא מספרת את סיפורה: אפשר לבחור לעשות טוב, או לבחור להפנות את הגב. אבל דעו שהבחירה של כל אחד ואחת יכולה להשפיע עמוקות על חייו של אדם אחר.