"יום העלייה הוא חג החירות שלנו"

נולדתי בשנת 1947, ועליתי לארץ כשהייתי בת חודשיים, מקפריסין. אני אלמנה, יש לי שני ילדים ושלושה נכדים, ואני חיה בראשון לציון מעל ל־75 שנים. הוריי, לילי ויוסף מרקו זיכרם לברכה, עלו באוניית המעפילים "כנסת ישראל" שהתגלתה ע"י הבריטים בסמוך לנמל חיפה, ונשלחה על ידם למחנה מעצר בנמל פמגוסטה שבקפריסין. שם נולדתי אני, בערב חג הפסח. בשנת 1947, כשהייתי בת חודשיים עלינו ארצה, זה היה חג החירות האמיתי של המשפחה. מאז אנחנו מתגוררים בראשון לציון, שאותה אני אוהבת עד מאוד.החפץ שאיתו אני מצולמת הוא כדורגל, כמחווה לסיפור הולדתי שאותו נהג אבי לספר בכל ערב פסח: בכדי להעביר את זמנם במחנה המעצר, שיחקו המעפילים וביניהם אבי כדורגל, בעיקר נגד שוביהם. כשאימי כרעה ללדת אותי, הזעיקו את אבי ממשחק כדורגל של המעפילים נגד הבריטים. במשך שנים הוא התלוצץ על התזמון בו מצאתי להיוולד. גם לאחר שעלה ארצה, אבי כחובב כדורגל נהג לצפות במשחקי כדורגל רבים, בעיקר של קבוצת הפועל ראשון לציון, וכילדה התלוויתי אליו פעמים רבות למשחקים. עסקתי בעברי הרחוק בהוראה, וכשילדתי את בתי הבכורה החלטתי שאני רוצה לעבור לעבודה עם ילדים קטנטנים. נתקלתי במודעה בעיתון וכך יצא שניהלתי את המעון הכי גדול בעיר במשך 32 שנה. פרשתי לפני 11 שנים ומאז אני מתנדבת בתחומים רבים בקהילה, בין היתר בגן ילדים, בבית החולים אסף הרופא בשלוש מחלקות שונות, בביטוח לאומי בהנחיית קבוצות של אלמנים ואלמנות, ועוד.