זה יעבור?

"
תהליך בניית התערוכה היה מיוחד ומרגש. לאורך הקורס התעמקנו בנושאים וסוגיות שמלווים את התמודדות הקהילה, כל זאת הכין אותי לשיחה עם גיל. מתוך שיחה אמיתית, כנה ופתוחה הצלחתי להתחבר לעומק המורכבות הכרוכה במסע של נערים ונערות גאים, במאבק ברצון להיות כמו כולם ובקושי להבין בגיל ההתבגרות שיש לנו את היכולת להיות מי שאנחנו. אני מאמינה שבגיל בו את.ה לומד.ת להכיר את עצמך ולבנות את הזהות שלך יש חשיבות עצומה לסביבה תומכת בבית ובתוך בית הספר. יש צורך בקול שאומר – זה בסדר להיות מי שאת.ה, נאהב אותך בכל מצב.
לכל המטלות האלה היו ערך מוסף, שדרכן עשיתי עבודה עצמית- גם אם מועטה, ואני יכולה לומר לאחר שנגמר הקורס שבעזרתו החשיבה שלי וההבנה שלי הן אחרות.
התחלנו את הקורס בלמידת מושגים והכרת ההיסטוריה של אי קבלת נטיות מיניות של אנשים לפי החוק שהשתנה.. בנוסף, למדנו איך החברה עברה תהליכים של קבלת השונה. שמחתי לראות איזה דרך עברנו כחברה, ובהמשך הקורס קיבלתי את מספרו של מורן, הקשבתי לסיפור שלו, ומה עבר עליו עם משפחתו בתהליך היציאה מהארון, ואיך הסביבה שלו קיבלה את זה. הקורס העשיר את הידע שלי ונהניתי ממנו מאוד, בתור סטודנטית, הועשרתי בידע, באהבת אדם, ונחשפתי לאמיתות - דרך סיפורים אישיים של הסטודנטיות, דבר שחיבר אותי אליהן ויצר תחושת שייכות לקורס ולסטודנטיות. הקורס הזה העלה בי מחשבות שילכו איתי גם אחרי שיגמר.
הקורס הזה נתן לי המון. ראיינתי חבר ילדות שלי, שהוא אחד האנשים שאני יותר אוהבת ומעריכה, וחוץ מזה שיצא מהארון בפניי. ישבנו באוטו והוא רעד, לא דיברנו בחיים על הקשיים שהוא חווה, על הרגשות והבדידות שעטפה אותו כל הזמן. חששתי לקיים את הראיון מהמחשבה שהוא מופנם ושקט. במהלך הראיון נדהמתי שכל מה שחשבתי מהתקופה שהיינו ילדים, הפוך ממה שהרגיש בפועל. כאב לי לשמוע את כל מה שהוא עבר, וכאב לי שלא הייתי מספיק מודעת כדי להוות לו גב. אני כל כך מעריכה אותו ואת כל המאמצים שהוא עשה כדי להגיע למקום בו הוא נמצא היום, שהראיון הזה רק חיזק את החברות שלנו. עכשיו אני מרגישה שאני באמת מכירה אותו. הייתי ילדה שגדלה עם שני בנים בחבורת בנות שלה, ומבחינתי זה היה טבעי - בנים שאוהבים להיות איתנו כי כיף איתנו, ולא הרגשתי את השונות הזאת שהם הרגישו. רק בתיכון שכבר גיבשנו זהות מינית, הבנתי שהם כנראה שונים, אבל לא דיברנו על זה. אם מישהו יצא מהארון זה היה רק אחרי התיכון, רק אחרי שכל המה יגידו הזה יעבור. הקורס הזה פתח לי את האפשרות לדבר על כך מבלי להרגיש מבוכה מהצד שלי. הבנתי שהוא צמא לספר, כדי שאבין אותו. במהלך הכתיבה התקשיתי מאוד כי היו המון סיפורים שרציתי להתמקד מהם, אבל בחרתי להתמקד בסיפור העצמה של הילד המופנם והשקט מצליח לצעוק אל העולם ולא להתחבא מאחורי מסכות. הקורס הזה הוא בעל חשיבות רבה בעיני. מלבד הקנטות שהקהילה עוברת גם היום, אין מספיק חשיפה לסיפורים הללו וזאת דרך מדהימה להעביר את זה, לחוות את זה איתם ברגע של אמפתיה והכלה, לכאוב על כך, לדעת לחנך את הילדים שלי לעשות מה שטוב עבורם. החינוך הנכון, שאני כאשת חינוך לעתיד ובכללי כבת אנוש הוא לתת לאדם להיות מאושר ושמח במי שהוא. כולנו חווינו טראומות כאלה ואחרות בילדות (לפחות אני) אבל לפחות ידעתי מי אני, ורבים מבני הנוער מסתירים. תפקידי בעולם הוא לתת להם להרגיש שזה בסדר להיות מי שאתה מבלי להתנצל.
במהלך הקורס "מצבו של הנוער הלהט"ב במערכת החינוך בישראל" נחשפנו למגוון חומרים שונים המצגים את מצב הקהילה הגאה בישראל, בדגש על הנוער הלהט"ב במערכת החינוך אשר העשירו את הידע והציג צדדים שלאו דווקא נחשפתי אליהם בעברי. הריאיון עם עומר היה מרתק ומעורר השראה, לשמוע על סיפור חיים של בן אדם, על החוויה האישית שלו בתוך מערכת החינוך גרם לי לראות את כל מה שדובר במהלך הקורס על מצבו של הנוער הלהט"ב דרך העיניים שלו. עצוב לי לראות שעדיין בשנת 2023 הקהילה צריכה להיאבק על הזכויות שלה, הסטראוטיפ נגדה ובקבלה שלה בחברה. הקורס העניק לי ידע והבנה כי המטרה של כל איש ואשת חינוך היא להקנות ערכים חיוביים וקבלה של כל אחד ואחת בחברה.