יואל שאול

"השארנו את הכל מאחור ועלינו ארצה עם 2 מזוודות בלבד", כך מתאר יואל שאול את עליית משפחתו לישראל מעירק. הוא נולד בשנת 1947 וכשהיה בן שנתיים עלה עם הוריו ושלושת אחיותיו אל המעברה בשבות-עם. "עברנו ממציאות אחת למציאות אחרת", הוא מספר.
"היו תנאי מחיה קשים ומצוקה כלכלית", הוא מוסיף לתאר. "היה מאבק קיום אמיתי. כשהבגדים שלנו נקרעו, אימי היתה עושה טלאי על טלאי ודואגת שיהיה נקי. את ילקוט בית הספר שלי תפרתי שוב ושוב ובהמשך העברתי אותו הלאה", הוא נזכר.
בשנת 1952 עברה המשפחה למעברת הצריפים בכפר-יונה. יואל ואחיו החלו ללמוד בבי"ס "עמל", שם חש יואל לראשונה את המצוקה הכלכלית של הוריו. "הנהלת ביה"ס נהגה בחוסר-רגישות כלפי ילדי העולים החדשים, שעבור רובם לא שולמה האגרה מפאת קושי כלכלי והם הוצאו מהכיתות", מספר יואל.
"ההתייחסות של הממסד לעולים החדשים, על רקע כלכלי, מהווה צלקת בזיכרונות שלי מהתקופה הזאת שהממסד רצה להפעיל לחץ כדי שההורים ישלמו את האגרה". ברבות הימים, במסגרת תפקידו כמנהל באגף החינוך, פגש יואל במנהל בי"ס "עמל", דאז, והביע בפניו את דעתו על דרכו החינוכית השגויה, בתקופת ילדותו. "על הממסד לקחת אחריות במקרים רגישים ולדאוג לא להפלות ולא להשפיל", הוא אומר.
הרגישות של יואל באה לידי ביטוי, בכל השנים בהם שימש בתפקידי מפתח בחינוך בכפר יונה. "אף פעם לא מנעתי מילד דבר, אם בשל סרבנותם של הוריו לשלם ואם כי לא יכלו ולא היה להם איך לשלם". פועלו ויוזמותיו של יואל השפיעו על איכות החינוך בכלל ועל אנשי החינוך בפרט. יואל מאמין שגם כשקשה לאדם הוא צריך לחשב את דרכו למען עתידו.
יואל נשא לאישה את ליאורה ולזוג נולדו 4 בנות ואימצו בן משפחה נוסף שמכולם יש להם נכדים. לסיום אני שואלת אותו "מהי כפר-יונה עבורך?", הוא עונה: "כפר יונה זה הבית, אני לא מכיר מקום אחר, אני גאה להיות שייך לכאן".