אברהם תור (טאובר)

בכל בוקר, קם אברהם תור בשלוש וחצי לפנות בוקר, יוצא אל חצר ביתו ומצדיע לשמונת דגלי ישראל המתנוססים שם. לאחר מכן עושה סיבוב ארוך עם כלבו הנאמן 'צוקי', אותו קיבל במבצע צוק איתן, ומשם ממשיך לאימון בחדר הכושר שבנה לבדו בחצר ביתו.
למשך מספר שעות, אברהם רוכב על אופני כושר, עושה כ-600 כפיפות בטן, ומרים משקולות בסך משקל כולל של 5 טון! כך כל יום, והוא 'רק' בן 86. על קירות חדר הכושר אני מבחין במכתבי תודה וגזרי עיתונים שנכתבו אודותיו, תלויות בגאווה ובצפיפות, בנוסף לקלסרים עבי כרס. די לי לקרוא את חלקם בשביל להבין איזה אדם מיוחד הוא.
"צריך לתת כבוד לאנשים גם כשהם מתים, על אחת כמה וכמה כשהם חיים", הוא אומר לי. מדי חודש, הוא פוקד את קבר סבו היינך שנפטר ב-1953, מנקה ומסדר, מדליק נר נשמה ומתפלל בשביל האיש שהציל את חייו. "עברתי דברים נוראיים", הוא אומר בעיניים עצובות, אך אינו מפרט על סיפור ילדותו הקשה בזמן השואה. על כך אני חוקר בעצמי ומגלה שאברהם נולד ב-1934 בפולין.
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה ופלישת הנאצי לפולין ברח בהוראת אביו, יחד עם בן דודו, יוסי בן ה-10 אל סבו שנמצא בקוזין, עיירה המרוחקת 60 ק"מ מביתו. רכובים על סוס שגנבו הם הגיעו אל הסבא האהוב וגילו שהגרמנים גם שם. הסב הציל את חייהם כששיחד שומרים אוקראינים על מנת שיאפשרו להם לברוח למחוזות צ'כיה. כשהיו במנוסה ביערות, הצטרפו אליהם קבוצת יהודים קטנה וכשהגיעו לקולוניה הצ'כית, אחד האיכרים עזר להם והחביא אותם בבור קטן במתבן. מדי יום היה מוריד להם האיכר דלי עם תפוחי אדמה ואלה החזירו אליו את הדלי עם הצרכים שלהם. רק כשהמלחמה הסתיימה ב-1944, יצאו הקבוצה מן המחבוא והבינו כי למעשה שהו שם שנתיים.
אברהם הוכנס לבית יתומים בעיר דובנו וכעבור מספר חודשים מועברים הילדים היהודיים אל מקום בשם "סנטה טילייה" שם הם זוכים ליחס וחינוך טוב מצד נציגים ישראלים שהגיעו לטפל בהם. לפני אחד מחגי החנוכה, הגיעה משלחת מישראל בה היו דוד בן גוריון ומנחם גומרמן. אברהם נזכר כי שר בפני המשלחת את "מעוז צור" ולאחר מספר ימים מנחם גמורמן ביקש לאמץ אותו. הוא עולה ארצה וגר איתו בקיבוץ אשדות יעקב.

כשבגר התגייס לצבא והתנדב לשייטת 13 - הקומנדו הימי. לאחר מכן הפך לקצין כושר גופני בבית הספר לטיסה בתל נוף ובבית הספר הטכני של חיל הים. הוא יזם קורסים לאימוני כושר והדריך בעצמו חיילים וקצינים ורבים מצמרת צה"ל, כולל רמטכ"לים "שעברו אצלו בידיים" כאשר אימן אותם בפו"מ – מוסד שנותר עד היום בפסגת מערכת ההדרכה של הקצינים הבכירים בצה"ל. "אצלי מעולם לא נכשל אף חניך", סיפר. כל תרגיל וכל פעילות, עשה ראשון וסחף אחריו את כל חייליו. "כשצריך להיכנס לים נכנסים לים, כשצריך לרוץ בבוץ רצים בבוץ, למה? כי קודם כל אני רצתי!", סיפר.
52 שנה היה אברהם איש צבא – 26 מתוכן כאיש צבא קבע ולאחר מכן כאזרח עובד צה"ל. הוא נחשב למאמן כושר ברמה עליונה ובמסגרת כנס עולמי שנערך בווינגייט התבקש אברהם ע"י ד"ר אלברטו איילון להעביר הרצאה בנושא אימון בחדר כושר בפני קהל בינלאומי לאחריה המליצו להעניק לו תואר פרופסור על הידע הרב שלו. המהפך שעשה מילד צנום וחלש, לנער חזק וחסון וסולל דרך בתחום הספורט הוא מקור השראה לכולנו.