top of page
BG3.jpg

לאוניד ברומברג

"יום הניצחון היה בשבילי כמו שמחת תורה"

1.png

תרגום: לובה ברנשטיין

Photo: Keren-Or Rosenbaum

לאוניד ברומברג נולד בשנת 1926 ברומניה, והיה בן 13 בלבד כשפרצה המלחמה. באותה תקופה, הפציר השלטון ביהודים לברוח כדי להגן על עצמם, אך לאוניד ומשפחתו נשארו. "איש לא העלה על דעתו שהמלחמה תימשך כל כך הרבה זמן" אמר ליאוניד. לאוניד גורש מביתו עם משפחתו בהוראת הגרמנים, ומספר: "זה היה גיהנום. אחרי השמדת הגטו שלנו, יהודים רבים שרדו על ידי כך שהתחבאו בביוב. ויש מקרה אחד, שעליו אני חולם עד היום", אומר לאוניד ועוצר לרגע. "אני זוכר שעמדתי ברחוב, ולפתע ראיתי את מכסה הביוב זז מעט. מתוכו בזהירות יצאה ילדה יהודיה. למרות הלכלוך, ראו בברור עד כמה יפה היא הייתה. ברגע שיצאה החוצה, ניגש אליה חייל ותפס אותה ברגלה", מספר לאוניד וקולו נחנק, "הוא הניף אותה בכל הכוח, חבט את ראשה בקיר הלבנים הסמוך, זרק אותה לנהר והמשיך הלאה".
כששוחרר בשנת 1944 ממחנה הריכוז שבו היה כלוא, לאוניד לא היסס רגע אחד והתנדב מיד לצבא האדום. "רציתי לנקום, זה כל מה שחשבתי עליו", נזכר. אחרי הכשרה של כמה חודשים קיבל את הפיקוד על חוליית חי"ר. "היו תחת פיקודי חיילים רומנים, מולדובים, רוסים ואוקראינים. כולנו התנדבנו לצבא במטרה אחת - להביס את הנאצים. נלחמנו כמעט רק בחיילי SS - אלו היו פנאטים, שלא הסכימו להיכנע", נזכר. את הקרב של ה- 14 בינואר 1945, בשעה 4 בדיוק לעולם לא ישכח: פצצת תאורה אדומה האירה את השמיים, ואת השקט פילחה שריקה חזקה. זה היה האות להסתערות. לאוניד וחייליו רצו לכיוון השוחות הגרמניות. "הכל קרה כל כך מהר. במהלך הלילה הזה, השוחות התמלאו בגופות של חיילי SS", הוא משחזר. במהלך אותו הלילה, הוא הבחין ברימון שנזרק לעבר מפקדו. הוא לא היסס לרגע וזינק עליו רגע לפני שהתפוצץ לידו רימון ועל כך קיבל את אות 'עיטור התהילה'. על כך הוא אומר בחיוך: "המפקד שלי הרגיש שהוא חייב לי את חייו". במהלך אותו קרב לאוניד נפצע קשה ופונה במצב אנוש לבית החולים. "שם גיליתי שאני היחיד מן החוליה שלי שנותר בחיים, כל חיילי נהרגו בקרבות לשחרור וורשה. יש לי מזל שנשארתי בחיים". לאוניד אושפז בבית חולים למשך שנה עד שהחלים.
גם היום, על אף שחלפו כל כך הרבה שנים מאז, כשלאוניד מדבר על הרגע שבו נודע לו שהצבא הסובייטי ניצח והגיע לשחרר את מחנה הריכוז, דמעות עולות בעיניו. "יום הניצחון היה בשבילי כמו שמחת תורה, אפילו יותר", הוא מספר בהתרגשות על הרגע שבו הבין כי המלחמה הנוראית סוף סוף הסתיימה.
"הייתי שמח שיום חגנו, יום הניצחון של רוסיה על הצורר הנאצי בחזית המזרחית שחל ב־9 במאי, יהיה יום חג בלוח השנה של כולם", הוא מייחל לסיום.

Леонид Бромберг

День Победы стал для меня таким же праздником, как Симхат Тора

1.png

Перевод: Люба Беренштейн

Леонид Бромберг родился в 1926 году в Румынии. Мальчику было всего 13 лет, когда началась война. Правительство уговаривало евреев спасаться бегством, но Леонид и его семья остались. Никто не предполагал, что война затянется так надолго. Леонид хорошо помнит страшные события той войны, помнит, как по приказу немцев была депортирована вся его семья.

צילום חיים ורסנו (1).jpg
צילום חיים ורסנו (1).jpg
creators
Gold logo.png
blue background

Join the journey

that leaves a mark

Follow us

Thank you! We will get back to you soon

  • Facebook
  • YouTube
  • Instagram

Contact

Phone: 0547-250800

TheAutographers@gmail.com

Phone: 0547-250800

TheAutographers@gmail.com

© All rights reserved to the association to leave a mark and venture The Autographers

bottom of page