שלום כנפו
שורד את החיים

כתיבה: שקד קרן
צילום: דוד כהן
שלום נולד בשנת 1932 בקזבלנקה אשר במרוקו. אביו היה בעל חנות בשוק בה מכר סלים וסנדלים, וכך פירנס את שמונת ילדיו. כשפרצה מלחמת העולם השנייה במרוקו שלום היה רק בן 8. "האוויר היה מלא בחרדה", הוא נזכר. מרוקו, היתה בחסות צרפת, והושפעה ממשטר וישי הפרו- גרמני שהתחזק ביוני 1940 וחוקק חוקים אנטישמים. בהשפעת הנאצים, הצרפתים החרימו הכול מבעלות היהודים. "הם רוקנו את הבתים אפילו מצלחות החרסינה, והותירו אותם חסרי כל. מזון קיבלו בהקצבה – 4 לחמניות ל-10 נפשות. הרעב כירסם, ואם המצב היה ממשיך כך - תוך 3 חודשים עם ישראל היה נמחק, לא היה נשאר אפילו אחד", מספר שלום. "המתח בין היהודים לערבים גבר. אמי נהגה להכין פשטידות ולחלק לשכנים שונאי ישראל, בתקווה לפייסם, אך הדבר לא עזר. הערבים השחיזו את סכיניהם וששו לעזור לשליטים. הרחובות היו מסוכנים עבורנו וזרקו עלינו אבנים. אני עצמי נפגעתי מתקרית אלימה. עד היום איבדתי את האמון באותם אנשים", הוא אומר.
"בזכותנו, היהודים שעלו מרחבי התפוצות – מרחבי אירופה ואפריקה, בזכותנו קמה המדינה!” מכריז שלום ומתרגש. חשוב לו מאוד לדבר על זיכרון השואה ועל גבורת היהודים שעמדו כנגד הנאצים. הוא חוזר ואומר "אני לא אשכח לעולם מה שעשו לעם היהודי, ואת הילדות שנגנבה ממני". בשנת 1942 הכוחות האמריקאים שחררו את מרוקו מהשלטון שנכפה עליה בפעולה נועזת. היהודים שם חוו הקלה ושגשוג – הרעב פסק ורבים מהיהודים מצאו עבודה אצל האמריקאים.
"כשקמה המדינה, לא נתנו לאנשים מבוגרים לעלות לארץ, ולכן נשארתי עם הוריי במרוקו. אבי חלה ולא זכה לעלות לארץ", נזכר. רק בשנת 1955 עלה שלום לארץ יחד עם אמו ויחד נשלחו לצפת בעגלה חקלאית, עם עוד 3 משפחות. במעברה בצפת גרו בצריף במשך 6 שנים עד שעברו לדירה. "כשאבי נפטר ידעתי שיש עליי אחריות לדאוג לאמי ומשפחתי, ועבדתי בכל עבודה שהזדמנה כדי להביא כסף הביתה – בניין, בקק"ל ועוד. כשאמי חלתה קניתי לה בית קרית אתא. עם השנים אחים נוספים עלו לארץ והתיישבו לידה", הוא נזכר.
בשנת 1964 התחתן עם אשתו אסתר, איתה הוא גר עד היום. לשניים נולדו 8 ילדים. שלום עבד במע"צ – "סחבתי על גבי את כל תשתיות ברמת הגולן", הוא אומר בחיוך. העבודה הייתה קשה וכרוכה בסכנה בשל הקירבה לגבול הסורי, אך בליבו לא היה פחד אלא רק אמונה. במשך 34 שנים החזיק גם את בית הכנסת "שם ועבר" שבו נמצאת מערה קדושה, שלפי המסורת למד בה יעקב אבינו. הוא טיפח את המקום והדריך תיירים.
שלום הוא אדם מאמין ונלהב. הספר האהוב עליו הוא ספר הזוהר. הוא שמח בשמחת הקדוש ברוך ורואה בשמחת החיים מצווה חשובה. כשם אביו היה סוחר בשוק המרוקו, כך הוא כיום הוא אחד הדמויות המוכרות בשוק הצפתי, ותדעו לזהות אותו בזכות החיוך והברכות שהוא מפיץ לעוברים והשבים כשם הפיץ אור לעולם. "מוכרחים להודות על הקיים ולשמוח במה שיש", הוא אומר.


" העבודה הייתה קשה וכרוכה בסכנה בשל הקירבה לגבול הסורי, אך בליבו לא היה פחד אלא רק אמונה”