יעל קירש
מכתב אהבה לצפת

כתיבה: יעל אפרתי
צילום: נועם גיגר
את יעל קירש פגשנו בביתה היפה בשכונת משכנות לביא בצפת. אישה מטופחת מלאת חיוניות , שצפת היא אבן חן המלווה אותה כל חייה, והיא אבן חן לצפת להעניק לאנשיה ובעיקר לילדיה מכוחותיה המיוחדים.
יעל נולדה בצפת בשנת 1938 למשפחת חסון (חסאן), משפחה שורשית וותיקה בת שבעה דורות בצפת. יעל הייתה בת הזקונים אחרי 6 אחים ואחיות. אביה היה חזן בבית הכנסת אבוהב, וחינך את ילדיו לנתינה, צניעות, אהבת הזולת ומוסר . "לשולחן השבת אבא היה מזמין אל ביתנו אנשים שהיו בודדים, ובאמצע השבוע היה שולח אותי לחלק חלב למשפחות נזקקות. בפסח נהג לאפות מצות שמורות וחלק לבני צפת", סיפרה יעל.
כשהסתיימה מלחמת העצמאות, אחרי תקופה של 4 שבועות בה שהו במרתף בתנאים לא קלים, יצאו להסתובב בין הבתים שנשארו. "המראות בסמטאות היו קשים, סירים שנעזבו באמצע הבישול, גופות בכניסה לבתים", היא מספרת. אביה לא הסכים שיגעו בשום אופן ברכוש שנותר בבתים הערבים שננטשו. והיא ילדה קטנה בת 10, נזכרת שלקחה סוכריה אחת בלבד להמתיק את ליבה, ומבלי לספר לאביה. סיפור מיוחד נוסף שמלווה אותה כל חייה כערך מבית אבא הוא כשחברת ילדות טובה פגעה בה במכוון, ואביה שראה את רצונה להשיב לה אמר: "מי שיעשה לך בחיים רע תחזירי לו רק בטוב", ומשפט זה זה מלווה אותה כל חייה.
על אף אדיקותו הדתית בהיותו קבליסט, התיר לה אביה ללמוד בסמינר אורנים, תחום שיהפוך לציר מרכזי בחייה - גננות. יעל שימשה כגננת בצפת במשך 42 שנים מראשית שנות השישים ועד ראשית שנות האלפיים . "גן הפרחים" או בשמו המקומי "גן יעל״, שימש אבן שואבת לילדי צפת והסביבה כשיעל אוהבת כל ילד כאילו היה ילדה הפרטי.
בגן שילבה יעל בין תוכן למשחק, בין יצירתיות לבין למידה, ובין שלוה לפעלתנות. מנהג ייחודי לה היה במעבר בין הגן לכיתה א', אז יעל הצטרפה לילדים ביומם הראשון בבית הספר וחיש מיהרה לחזור לקבל את בני הדור החדש בגן. היא מספרת: " ללדת ילדים זה קל, החוכמה היא להיות עקביים , להעניק להם, לאהוב אותם ולשמש דוגמא אישית". הגן שפעל רוב שנותיו במבנה אבן צפתי עתיק ברחוב הפלמ״ח היה מקור השראה והדרכה לגננות שהגיעו מכל הארץ ללמוד ולהתרשם מהעשייה הייחודית שבו. כששאלתי את יעל מה הדברים שהיו חשובים לה בגן, סיפרה: ""שאחד יעזור לשני, שירגישו משפחה, שאף אחד לא יתנשא על השני, שיכבדו יאהבו ויקבלו זה את זה, על אף ההבדלים".
יעקב בן זוגה, ייסד וניהל את אכסניית הנוער בצפת "בית בנימין", קשור גם הוא כחוט השני בסיפור צפת. הם הכירו בסניף בית"ר בצפת. יעקב שנולד בגרמניה וחי בילדותו בגטו בשנגחאי שבסין, הגיע כנער עם אביו לתקופה קצרה שבסיומה עבר לארה"ב. יעקב הציץ והתאהב. במשך 7 שנים הם התכתבו בניהם. שולחים זה לזה תמונות , משתפים באירועים ורגשות. יעל ידעה שאת צפת ואת ארץ ישראל היא לא תעזוב תמורת שום הון, ואמה אמרה לה שאם "מכתוב" לה שהוא יהיה בן זוגה –כך יהיה, וכך היה. לזוג נולדו בצפת 3 ילדים: אורנה, אמיר ואייל.
כשנועם צילם את יעל על רקע החלון הפתוח שבביתה, שמאחוריו נשקפים הרי מירון והצומח הגלילי על גווניו היפים, נראה היה כי יעל חזרה לרגע להיות אותה נערה-אישה חולמת ואוהבת , היודעת בתוכה שהחלומות והערכים הם שמובלים את המציאות ולא להפך. בסיום הראיון, יעל נתנה לנו לטעם ריבות טעימות מעשה ידיה : ריבת שקדים- מרציפן, ריבת דובדבנים וריבת קרעה(דלעת ירוקה), ואנחנו נשארנו בפה ובלב עם טעם מופלא של אישה מלאת אהבה.


במשך 7 שנים הם התכתבו ביניהם. יעל ידעה שאת צפת לא תעזוב תמורת שום הון, ואמה אמרה לה שאם "מכתוב" לה שהוא יהיה בן זוגה –כך יהיה, וכך היה.