לאה קדוש
אחרוני הגבנים בצפת

כתיבה: נורית פלד
צילום: נורית פלד
טעמתם פעם טעמה של גבינת צאן צפתית אמיתית? כי אם לא, מומלץ שתגיעו למחלבת הגבינות של קדוש בצפת ולפגוש את לאה קדוש, אותה אני מכיר שנים רבות. או לפחות כך חשבתי. לא ניתן היה לקיים את הראיון איתה באופן רציף. לאה האנרגטית מספרת, קמה, מתנצלת, ורצה לעזור עם שטף הקבוצות המגיעות לטעום את טעמן הקסום של הגבינות מעשה ידי בניה. אנרגיות של בת 20.
לאה קדוש נולדה בחיפה בשנת 1945 להורים חיים וויקטוריה, שעלו מדמשק, סוריה. בעלה, אליהו-בכור קדוש (כולם קראו לו "בכור"), היה יליד צפת של משפחה שורשית שעלתה ארצה ממרוקו בתחילת המאה ה-19 והתיישבה בצפת בשנת 1818. אביו של בכור, יואב, היה נוסע לחיפה בכדי לסחור בגבינות שהיה מייצר בצפת. במיוחד בגבינה הצפתית המיוחדת, הקשה והמלוחה, שרק הם היו ועודם מייצרים. בשנת 1963, באחד המפגשים בחיפה ניגשה אליו אישה בשם לטיפה, דודתה של לאה, ואמרה לו: "סיפרת לנו שיש לך בן בכור שהגיע זמנו להתחתן. יש לי בשבילו כלה !". אמרו על לאה בערבית שהיא "בינת א-מניחה", שמשמעותו "בת של בית". באותם ימים כל השיח התקיים בערבית, וגם היום הצפתים הוותיקים לא מוותרים על הערבית המיוחדת שבפיהם.
לאה, הכלה המיועדת, הסכימה להתחיל את המפגשים, כי אז לא "יצאו"... לאחר שלושה חודשי "מפגשים", התחתנו השניים ולאה עברה לצפת. להיטמע בצפת לא היה קשה. היות ורבים מתושבי צפת הוותיקים, שמקורם בסוריה ולבנון, ידעו את השפה הערבית כמו לאה, גרמו לה להרגיש בבית.
נולדו להם 5 ילדים מתוכם 2 בנים: יואב וחיים ו-3 בנות: תמר, ויקי וחגית, שכיום נשואות ומתגוררות מחוץ לצפת. לאה גאה מאוד בבניה ומדגישה שבשנים הראשונות לא התעסקה עם המחלבה כי היא גידלה את הילדים ודאגה לצרכי הבית השוטפים. הרי אמרו עליה שהיא "בת של בית"... בעלה, אליהו, ואחיו עבדו במחלבה וכנהגי משאיות והביאו את הפרנסה הדרושה.
מאז ומתמיד לאה מתגוררת באותו בית צנוע מעל למחלבה, שקיים כבר שנים רבות. כשאני שואל אותה מה היא זוכרת מהמחלבה של שנות ה-60' היא מספרת לי על סירים העומדים מעל פתיליות גדולות ואפילו גחלים בכדי לפסטר את החלב. בדיוק בזמן הראיון, התבצע גיבון של גבינות מחלב כבשים שהגיע באותו בוקר. תהליך מרתק שאותו הסבירו לי יואב ולאה. פיסטור החלב, העברתו למיכלי נירוסטה של 500 ליטר, הוספת אנזים מיוחד לגיבוש הגבינה, ערבוב והמתנה של 45 דקות. הוצאת החומר המגובן לתוך סלסילות וניקוז הנוזלים. יתר התהליך מתבצע בתוך מרתף (מזווה) הגבינות ושם ממליחים לצורך ספיחת הנוזלים ומתחיל תהליך יישון.
יואב וחיים, ממשיכי הדור, עובדים במחלבה ומספרים שבילדותם היו נוסעים עם אביהם, פעמים רבות מוקדם מאוד בבוקר לרמת הגולן בכדי להביא חלב. במאה ה-19 עוד היו כ-16 מחלבות שפעלו וסיפקו את צרכי התושבים, היהודים והערבים, אולם במהלך השנים ובמיוחד עם יסודה של ראש פינה, ירד מספרם ונותרו רק שני יצרני גבינות, קדוש והמאירי. לאה מרגישה גאווה גדולה על שדאגה למשפחתה וסיפקה את כל צרכיהם החומריים והרוחניים כולל לימודים אקדמאים וכל מה שיכולה הייתה לתת בכדי שיצליחו. היא אשה קטנה-גדולה, חייכנית ושמחה, שסיפור חייה שזור בקהילת יהודי צפת הנחושה והאמיצה, ומהווה את אחת מנקודות הציון החשובות ביותר בתולדות צפת בעת החדשה.


אביו של בכור, היה נוסע לחיפה בכדי לסחור בגבינות שהיה מייצר בצפת, ובמיוחד בגבינה הצפתית המיוחדת, הקשה והמלוחה, שרק הם היו ועודם מייצרים. באחד המפגשים בחיפה ניגשה אליו דודתה של לאה, ואמרה לו: "יש לי בשבילו כלה !", וזו הייתה לאה כמובן.