"אני מאמינה שקהילה חזקה נבנית דרך קשרים בין־דוריים, ושיש ערך עצום בידע ובחוסן של הוותיקות"

צילום: קרן אור רוזנבאום

אני נינה הלוי, מייסדת ומרכזת שירות "טרנס דולה" בפרויקט גילה להעצמה טרנסית. במסגרת שירות זה אני מלווה ומדריכה נשים טרנסיות בהליכים רפואיים של מימוש מגדרי, כאמצעי לבניית חוסן אישי וקהילתי.
נולדתי ב־1958 בחיפה, כבן ונכד בכור במשפחה שורשית ועתירת גברים. מוקדם מאד הבנתי שאני לא באמת בן, אבל התאמצתי מאד "להיות כמו בן" ובסך הכל זה מאד הצליח לי. זה היה מעניין, מאתגר ומעצים. משהו תמיד היה חסר, לא לגמרי מדוייק, וקינן בי החשש שיגלו עלי, שידעו שאני לא באמת.
הרגע המכונן הגיע בגיל 45, כשכבר הייתי נשואה לדגנית, ובתנו נעה הייתה בת 4. בוקר אחד, ברגע אחד, זה הכה בי: כל ההדחקות השתחררו, כל הזיכרונות פרצו והציפו. הבנתי שאני אישה, ולא נותרה כל שאלה - אין מקום לשקר, אין מקום לבושה או להסתרה - אני אחיה כאישה, בגוף הנכון לי, בפרסונה הנכונה לי, באמת שלי. בתוך אותה זוגיות, אותה הורות, אותה משפחה, אבל כמי שאני באמת. ואכן כך היה.
כיום אני חיה את השליחות שלי. מלווה נשים לקראת ניתוחים ואחריהם, מנחה קבוצות תמיכה, ומכשירה אנשי מקצוע לעבודה עם הקהילה הטרנסית. אני מאמינה שהקהילה שלנו מביאה לעולם מסר של חופש, אותנטיות ונאמנות למי שבחרנו להיות. העולם לא תמיד אוהב את החופש שלנו, ואנחנו נדרשות.ים לפתח חוסן, כפרטים וכקהילה. אני מאמינה שקהילה חזקה נבנית דרך קשרים בין־דוריים, ושיש ערך עצום בידע ובחוסן של הוותיקות. בימים הקשים האלה אנחנו נדרשות.ים לנשימה ארוכה, וליכולת לשרוד, להתאושש ולהמשיך. החיים שלנו כקבוצת מיעוט, לא תמיד מובנת, לעתים מאויימת, מלמדים אותנו רגישות לסבל ולדיכוי באשר הוא, ומאפשרים לנו לבנות קהילה מבוססת סולידריות, הקשבה וחמלה - קהילה האוחזת באנושיות גם כאשר ישנם כאלה סביבה המתקשים לעשות זאת.