"אמרתי להורים: החלטתי לשנות את השם. זה תמיד ריחף באוויר – אי-נחת שקטה, תחושת זרות שצמחה איתי. הם נסעו הביתה, ובדרך פתאום הבינו מה בעצם אמרתי. לא יכולתי להמשיך לחיות כאילו אני מישהו אחר."

צילום: קרן אור רוזנבאום

אני יובל מלמד, נולדתי בחיפה בשנת 1974 וגדלתי ברעננה. כיום אני חי במרכז הארץ עם בן זוגי אופיר ובננו בן ה־10. אני עובד בהייטק, ובזמני הפנוי פעיל בקהילה הטרנסית.
כשהייתי בת – הייתי בת מאוד בן. בסביבות גיל 16 הגדרתי את עצמי כלסבית, וזה שחרר אותי במובן של מראה והתנהגות. אבל התחושה של זרות נשארה. בגיל 22, באוניברסיטה, צפיתי בסרט על לזלי פיינברג* במסגרת הקרנה של ארגון קל"ף (קהילה לסבית-פמיניסטית) בירושלים, ושם קרה משהו. לזלי עשה שינויים גופניים, וזה תפס אותי מיד. חיפשתי וקראתי את "סטון בוצ' בלוז", ופתאום הבנתי – אני גבר. אני טרנס.
זה לא היה רגע אחד, אלא תהליך ארוך, עמוק ומורכב. דרך קריאה, הקשבה פנימית ואנשים שידעו לראות אותי – התחלתי להבין מי אני באמת. יצאתי מהארון בפני המשפחה והחברים, והתחלתי תהליך רפואי שכלל הורמונים וניתוחים.
היום אני חי את חיי באותנטיות ובכנות. חשוב לי לדבר על קבלה עצמית, על האפשרות לשנות את החיים – גם כשהדרך קשה. המסר שלי לדור הצעיר הוא לא לפחד להיות מי שהם. לחפש תמיכה. לדעת שהם לא לבד.
כפעיל קהילתי, אני רואה שליחות בהגנה על הדור הצעיר, בהעלאת מודעות, ובהבנה שכולנו צריכים סולידריות – לא רק בתוך הקהילה הטרנסית אלא בכל החברה.
השינוי לא פשוט, אבל הוא אפשרי. ואני כאן כדי להזכיר את זה.

* פעיל/ה הטרנסג'נדר/ית שכתב.ה את הספר "סטון בולצ' בלוז" - סיפור על זהות מגדרית ומעבר מגדרי בקהילה הלסבית בארה"ב בשנות ה 60.