מיכאל כנפי

אני בן 50, נולדתי וגדלתי בטבריה. נשוי לחגית מנהלת את בית הספר "תחכימוני" בעיר ויחד יש לנו חמישה ילדים. המוסיקה היא חלק גדול מחיי — אני מנהל מעגל מתופפים ושופרות ומופיע בשמחות ואירועים שונים. לצד העבודה אני גם מתנדב הרבה בין היתר בארגון עליות לתורה, שמחות לקשישים מטעם העירייה, ובבתי חולים לשמח ילדים ופצועים.
באוקטובר 2023, יום אחרי יום כיפור, חווינו אובדן קשה כשחמי נפטר. המשפחה התכנסה לשבעה, ובשמחת תורה תמכנו אחד בשני ברגעים המאתגרים. ואז הגיעו הבשורות על מה שקרה בדרום. יש לנו שני בנים שמשרתים בצבא: אחד קצין בשריון, שהיה בדרום, והבן הבכור שלי חובש בבסיס שמשון. הם התקשרו לומר שהם בסדר, אבל הדאגה לא עזבה אותנו. כשהחלו להגיע מפונים מקרית שמונה לטבריה, אשתי חגית סייעה לילדים בבית הספר בו סיימו גם את שנת הלימודים, ואני הייתי מגיע לשמח אותם באירועים, עליות לתורה, בר מצווה — הכל בהתנדבות מלאה ואהבה גדולה.
אני אישית עברתי תקופה קשה עם מחלת ריאות והייתי מועמד להשתלה. לפני כשנה וארבעה חודשים עברתי השתלת שתי ריאות, ועדיין מתמודד עם זה, אבל תחושת השליחות שלי לשמח ולעזור לאחרים נותנת לי כוח להמשיך, לתופף ולעלות חיוך גם ברגעים קשים.