הרב מנדי טורקוב

כבר תשע שנים אני בשליחות בעיר טבריה יחד עם רעייתי שולמית וילדינו, . הגענו כדי להקים בית חב”ד לנוער– והקמנו ממש בית. מקום שבו בני נוער מוצאים שייכות, משמעות וערכים. בני הנוער מגיעים אלינו למפגשים שבועיים – לומדים, משחקים, אוכלים, ובעיקר: יוזמים עשייה והתנדבות בקהילה.
אחד המיזמים המרכזיים שלנו מתקיים מדי יום חמישי: קבוצת בני נוער מתנדבים מבשלים אוכל מתרומות של תושבי העיר ומחלקים אותו בחמגשיות לקשישים בודדים. הם לא מחכים רק לאוכל – הם מחכים לחיוך, לביקור, לחום אנושי. הפרויקט נולד בתקופת הקורונה, ובעת המלחמה התרחב גם לחיילים. בחודש הראשון ללחימה הצטרפו בכל יום בין 100 ל–150 בני נוער מתנדבים, שהכינו 400–600 מנות אוכל ביום – שניצלים, סלטים ושתייה – והעבירו אותן לחיילים בכל מקום: בשטח, בגבול, ובבסיסים בצפון.
גם כשהקרבות נחלשו, המשכנו. לא הפסקנו להגיע לחיילים: בארוחות “על האש”, בחיבוק ובנראות. פעם אחת אירחנו 250 חיילים בטבריה, ובפעם אחרת נסענו לבשל עבור חיילים ברמת הגולן. כמובן שגם למפונים הגענו, בעיקר בתחילת המלחמה, כשהכול היה כאוס. והכול – ביוזמה של בני הנוער. הם באים, פועלים, מביאים את ההורים, את החברים, ואפילו את הרכבים שלהם. הם גדלים על ערכים טובים – ואצלנו מקבלים את הבמה ליישם אותם. כי הנוער שלנו – רוצה לתת. הוא רק צריך את המקום, את האמונה, ואת המבוגר שיאמין בו ויחלום איתו.