יש דברים שלא שוכחים

נסעתי לכפר מנחם לפגוש את ניצולת שואה מלכה אדוט. בשיחת הטלפון שקדמה לפגישתנו אמרה לי מלכה: "בקיבוץ אין כתובות, אין רחובות ואין מספרים, אחרי השער הצהוב סעי ישר, בכיכר הראשונה, פני ימינה, כשתגיעי למבנה צהוב, פני שמאלה". מלכה המתינה לי על השביל. אין מספרים.
מלכה אדוט נולדה בעיר ליון שבצרפת בתאריך 14/7/1936, במשפחת ישראל, להוריה פרלה-פנינה ומשה. הוריה היו ילידי טורקיה, אביה היה בעל נתינות ספרדית ושירת בצבא הספרדי. הוריה התחתנו בצרפת, ושם נולדו להם חמישה ילדים. בהיותה בת שש חלתה מלכה ואושפזה בבית חולים מקומי. השמועה כי הגרמנים תרים אחר יהודים פשטה ברחבי העיר, והרופא המטפל הציע להוריה לקחתה לביתו עד יעבור זעם. כשגברה הסכנה הציע הרופא להעבירה לחברו הכומר, וכך היה. מלכה שהתה בבית הכומר כשישה חודשים.
הכומר הבטיח לאביה שלא ימיר את דתה. מידי שבת נהג להביאה לתחנת הרכבת שהייתה נקודת מפגש מוסכמת עם אביה על מנת שיוכל לצפות בה מרחוק ולוודא ששלום לה. מלכה מתארת את המפגשים בתחנת הרכבת כאילו התרחשו רק לאחרונה, וחוזרת על משפט שנאמר שוב ושוב בפגישתנו: "יש דברים שלא שוכחים!".
כשפלשו הנאצים לליון הם עצרו את היהודים ובכללם את אביה של מלכה, וריכזו אותם במחנה שבויים. כל יושבי המחנה הועברו לאושוויץ, מלבד אביה. נתינותו הספרדית היא זו אשר הצילה אותו ואת בני המשפחה. עם שחרורו, נדרשה המשפחה לעזוב מיידית את צרפת ולעבור לספרד. המשפחה הועברה לברצלונה, ולאחר מספר חודשים ארגון הג'וינט העבירם לקדיס שבדרום ספרד.
בינואר 1944 עלתה המשפחה עם עוד כ־750 פליטים על האוניה הפורטוגזית "ניאסה" בדרכה ארצה. לאחר כשבוע, בתחילת פברואר, עגנה האוניה בנמל חיפה. המשפחה שוכנה ב"מחנה שער העלייה" שרבים כינו אותו סנט לוקס.
בארץ, התגוררה המשפחה במספר ערים: חיפה, ירושלים ולבסוף התמקמה בתל אביב, ב"בית הכנסת אורחים" ברחוב שבזי, פינת שלוש. התנאים הפיזיים במקום היו קשים ביותר, המצב הכלכלי היה מאתגר, אך כל אלה לא השפיעו על האווירה בה גדלה ועל החינוך אותו קיבלה. הוריה היו עבורה דוגמא ומופת לאנשי עבודה חרוצים שאינם בוחלים בשום עבודה, מכניסי אורחים, שבחרו תמיד להסתכל על חצייה המלא של הכוס. בשנת 1955, בהיותה בת 19, נישאה מלכה לניסים אדוט. הזוג עבר לגור בשכונת שפירא בתל אביב שם נולדו שני ילדיהם: יהודה ולילי. בשנת 1967 עברה משפחת אדוט להתגורר בחולון. ניסים עבד בחנות הירקות המשפחתית, ומלכה בחנות הנעליים המיתולוגית "מיקולינסקי". לאחר שעות עבודתה בחנות הנעליים, הייתה מגיעה גם היא לסייע בחנות הירקות. לזוג נולדו שישה נכדים ושבעה נינים. בשנת 2015 עברו מלכה וניסים להתגורר בקיבוץ כפר מנחם, בשנת 2016 נפטר ניסים.
מלכה מאמינה שכדאי לקחת את החיים בקלות: "יש ימים טובים יותר ויש כאלו שפחות. הסתפקות במועט והודיה על הקיים היא מתכון לחיים טובים, החומרנות לעיתים משחיתה". לדור הצעיר היא מבקשת להזכיר שאנו כיהודים, היינו ועודנו נרדפים. "הפילוג הפנימי פוגע בנו. עלינו לעשות כל מאמץ אפשרי להתאחד – כוחנו באחדותנו".