שיהיה מחר כמו שהיה אתמול

שרה הראל (לבית ברנד) נולדה בשנת 1932 בעיר פלטיצ'ן שברומניה. כשהייתה בת 7 פרצה המלחמה, אבל ביטויי האנטישמיות הגיעו עוד קודם. "אני זוכרת שעבר לידנו סוס והרוכב נתן לסבא שלי מכה גדולה על הגב ופרצתי בבכי נורא". לכבוד תחילת הלימודים בכיתה ב' אמא של שרה תפרה לה שמלה יפה, אבל שרה חלתה. היא זוכרת איך בעודה שוכבת על מיטת הרופא נשמע רעש נוראי, והרמקולים הודיעו שצריך לפנות את העיר תוך יממה. יהודי פלטיצ'ן גורשו לעיר סוצ'אבה, עיר רפאים שכל תושביה נרצחו. תושבי פלטיצ'ן התמקמו בבתי התושבים הריקים יחד עם הרומנים מהכפרים השכנים. הרומנים הכפריים דאגו ליהודים והעובדים הרומנים, מהחנות שהיתה לאביה, היו מביאים להם בלילות שקים עם קמח ותירס. אביה של שרה אומנם נלקח לשנתיים במחנה עבודה, אך זכה לשוב לחיק המשפחה.
כששרה הייתה בת 14, היא ביקשה לעלות לארץ כחלק מעליית הנוער. "לא רצו להעלות אותי כי בת לא שולחים לבד, רק עם הורים". כמחאה היא פתחה בשביתת רעב, עד שהצליחה לשכנע את אביה. "היה איזה גוי שהיה מאוהב בי וגלגל לעברי גליל ברזל שפגע בי ברגל. אני לא ויתרתי, עליתי לאוניה עם נעל אחת על הרגל ונעל אחת על היד". כשהגיעו לחופי הארץ באוניות "הפאנים", האוניות לא הורשו להיכנס ונשלחו למחנה בקפריסין. "הייתה לי צמה יפה ולא רחצתי במחנה את השיער חצי שנה. כשהגעתי לעין שמר המטפלת ראתה מה יש לי על הראש, לקחה מספריים, הורידה את כל הצמה ומרחה אותי בנפט. שרף לי כל כך אבל היה אסור לגעת".
בעלה, משה הראל (במקור הולינגר) נולד בעיר צ'רנוביץ שברומניה. למשפחתו לא היה מזל כמו למשפחה של שרה – הוריו ואחיו נרצחו כולם. גם משה עלה לארץ במסגרת עליית הנוער, לקיבוץ גת. כשבני הגרעין שלו הגיעו להינפש בעין שמר הוא הכיר את שרה וב־1950 חזרו יחד לקיבוץ גת. "כל הותיקים בגת, אולי 30 זוגות, התחתנו עם הטבעות שלי ושל משה. כשהגיע הצנע כולם ידעו שאצלנו יש טבעות". הם היו נשואים 68 שנים, ולמרות שתכננו את חגיגות ה־70 הם לא זכו לכך. "היו לי חיים מאוד טובים ומפנקים עם משה. הוא עדיין איתי כל יום, כל היום. אני מתייעצת איתו, אם יש לי בעיה אני ממש מדברת איתו וגם חולמת עליו. הייתי איתו עד הרגע האחרון. ראיתי ממש את הנשימה האחרונה שלו".

שרה, שהיתה גננת אהובה בקיבוץ גת שנים רבות, סורגת עשרות נעלי בית וכובעים מדי שבוע, אופה ומקפידה לבלות מדי יום עם הנכדות כשחוזרות מהגן. "אני בת 92 ואני לא לוקחת תרופות, אפילו לא כדור אחד. אין לי סוכר ואין לי כלסטרול וזה רק בגלל תזונה. אני תמיד אומרת, שיהיה מחר כמו שהיה אתמול. זה כל מה שצריך".