המנזר שהציל את אברהם

אברהם נולד בשנת 1942 להוריו, משה וחיה קפלן, בעיירה בשם וורנובה, שבעבר הייתה שייכת לפולין והיום היא חלק מבלרוס. בתקופה זו כבר ניתן היה לחוש את רוחות האנטישמיות שנשבו בעולמם של יהודי פולין. שנתיים לאחר שנולד נכלאו חיה ומשה בגטו לידה, יחד עם בנם התינוק אברהם. כעבור זמן ברחו משם ליערות, והצטרפו לפרטיזנים, כל זאת כשאברהם תינוק רך. בלית ברירה ובלב כבד נמסר אברהם התינוק לאיכר זקן תמורת מזון ודברי לבוש. הוריו הסתכנו והצליחו לבוא לבקר את בנם מעת לעת.
בחלוף הזמן ההורים הרחיקו בבריחתם. הם חצו יערות וביצות ולא ידעו יותר מה עלה בגורל בנם הקטן, אברהם. בינתיים מסר האיכר הזקן את בנם למנזר, שם הוא טופל עם ילדים נוספים – מהם יתומים, מהם שגורל הוריהם לא נודע. לקראת סוף המלחמה שבו ההורים על עקבותיהם, האיכר הזקן הורה להם ללכת למנזר שבו אברהם שהה. לאחר ימים ארוכים ללא מנוחה וללא מרגוע ומבלי שמזון יגיע אל פיהם, הגיעו ההורים אל המנזר ופגשו בבנם שגדל בינתיים וכמעט לא הכירם.
משם עברה המשפחה הקטנה טלטלות דרך קשות בדרכם אל ארץ ישראל. כשהגיעו – הם לא הורשו לבוא בשעריה, וחזרו על עקבותיהם למחנות של עקורים ופליטים בקפריסין. כשהצליחו להגיע לארץ, אברהם למד בבית ספר מקצועי, ולאחר מכן התגייס לצבא. נולדו לו עוד שני אחים: אח ואחות. בשנת 1962 הצטרף לגרעין "רשף" וכך הגיע לקיבוץ בית ניר. אברהם עבד במוסך הקיבוץ ברוב שנות חברותו בקיבוץ. הוא עבר קורסים, הכשרות ופיתוח מקצועי בתחום. הוא גם הוכשר כ"קצין בטיחות תעבורה", ובמשך ארבע שנים שימש בתפקיד זה בקיבוץ הארצי.
אברהם נשוי לאליס ולהם חמישה ילדים: חגית, אילן, רוני, אורית ותומר, ונכדים לרוב. חלקם גר בקיבוץ בית ניר, וחלק אחר מחוצה לו. אברהם מודאג מאוד מן המצב השורר במדינה. "כעת אנו במלחמה ואנו נלחמים נגד ארגון טרור", אומר אברהם. "מנגד מחכה לנו בצפון מערכה שאין לדעת כיצד תתפתח כנגד ארגון צבאי מפותח יותר. אני מקווה בכל לבי שלא נהיה במלחמה בכמה חזיתות – זהו עסק ביש". אברהם ממשיך לקוות לימים יותר טובים: "אני מאחל לנכדיי שלא יצטרכו להישלח לחזית. כמו כן, מקווה בכל ליבי לשחרור החטופים ולחזרתם לחיק המשפחות".
לו יהי.