הוא היה אדם פשוט

יהושע, יושקה, נולד בשנת 1936 בכפר ורצקה שבצ'כיה למשפחה חרדית בת שבעה ילדים. הוריו היו עובדי אדמה בעלי שתי פרות ומטע תפוחים. ב־1939 כבשו ההונגרים את האזור והגלו את היהודים לפולין. במהלך חודשי החורף של 1941 – נובמבר עד אפריל – נדדה המשפחה בת תשע הנפשות וסבלה מן הקור האירופאי העז ומרעב.

האם איטה העבירה את שלושת הילדים הקטנים, ויושקה הגדול מביניהם, למוסד ילדים יהודי בבודפשט, ובו שהו במהלך שנות המלחמה. שתי האחיות הגדולות עבדו בבודפשט וההורים נותרו עם שני הילדים האמצעיים. הילדים חיכו שההורים יאספו אותם, אבל זה לא קרה מעולם. בתום המלחמה נודע לילדים כי ההורים ושני האחים נספו בשואה.

בבודפשט המופגזת נאלצו הילדים לעבור לחיות במרתף המוסד יחד עם מחנכיהם היהודים. המזון היה דל והוקצב במשורה. כשבמהלך ההפצצות נהרג סוס ברחוב, יצא יושקה בן ה־9 עם סכין והביא מעט מבשרו לילדים. גם המוסד שיושקה שהה בו הופגז. אחת הקומות נהרסה כליל, וכך גם נעלמו להם מעט החפצים שהיו ליושקה מהוריו.

לקראת סוף המלחמה הפגזות שככו בהדרגה, ובסופה נכנסו חיילים רוסים למרתף שהסתתרו בו כולם. הילדים, שהיו מלאי כינים ומלוכלכים, קבלו בגדים חדשים ומזון ואת הבגדים הישנים שרפו כליל. את הילדים העבירו לעיר פטש שלא סבלה מההפצצות, ושם החזירו אותם לחיים. במשך שנה שלמה התנועה הציונית לימדה את הילדים על פלשתינה, לימדה אותם עברית והכינה אותם לעלייה לישראל. "אי אפשר להבין מה היה במלחמה", מסכם יושקה "אדם נורמלי לא יכול לדמיין".

הדרך לישראל ארכה כשנתיים וב־1948 עלה יושקה לישראל עם אחיו הקטנים. את התקופה הראשונה העבירו במחנה עולים ברעננה ואז בפנימיית בן שמן. בצבא שירת בנח"ל המוצנח ואז גם הגיע לבית ניר והיה ממקימיו של הקיבוץ. יושקה נישא והקים משפחה בקיבוץ. כיהן במגוון תפקידים אך היה ונשאר בוקר בנשמתו. גם היום הוא רוכב פעמיים בשנה בטיולי סוסים הנפרשים על פני ארבעה ימים, עם צעירים ומבוגרים גם יחד, והכי חשוב הוא טוען: "להיות בני אדם".