שליחות רוחנית

עפר סתת, מראשוני המתיישבים בטל מנשה בצפון השומרון, תמיד ראה לנגד עיניו את החיבור בין יוזמה ורוח. הוא גדל בירושלים, שירת במערך הטכני של חיל האוויר והמשיך ללימודי חשמל ואלקטרוניקה בטכניון בחיפה. שם פגש במי שיהפכו להיות שתי הדמויות המשמעותיות בחייו: הרב ד"ר אליהו רחמים זיני, איש הגות, מרצה למתמטיקה ומורו הרוחני של עפר; ומירה, סטודנטית להנדסה תעשייה וניהול, לימים אשתו, אם ילדיו וסבתא לנכדיו ("כן ירבו...").
בשנת 1987, עם סיום לימודיו, חבר לקבוצת בוגרים שהיו גם כן תלמידיו של הרב זיני, ויחד הם הקימו גרעין בשאיפה להקים יישוב יהודי חדש. "אני אוהב את הראשוניות", מסביר עפר את מה שהניע אותו באותה תקופה, "לנסוע, לחדש. הייתה לי חשובה ההתפתחות הרוחנית של העם ושלי". הרעיון הראשוני של עפר היה להקים גרעין תורני בחיפה - קהילה שיתופית של משפחות שיתמכו זו בזו. אך מאחר והרעיון היה מעט מהפכני לשעתו, החליטו חברי הגרעין לדבוק בחזון ההתיישבות. הם חברו לגרעין של בוגרי מר"ץ (מרכז רבנים צעירים) בעזרת התנועה המיישבת אמנה, וסימנו את יעדם בשומרון.
ההתחלה לא הייתה פשוטה, והם נתקלו בקשיים מול הממשלה. כך הוחלט לנקוט בשיטה של תנועת אמנה: הם הקימו שכונת קרוואנים במושב שדה יעקב, ובשנת 1992, כאשר קיבלו את האישור, עלו עם הקרוואנים להרחבה ביישוב חיננית - וייסדו את טל מנשה (אז חיננית ב').
בהתחלה הם מנו תשע משפחות ורווק אחד. עפר היה אז בן 35, 'זקן היישוב'. לו ולאשתו היו כבר שלושה ילדים, אותם גידלו בתנאים חלוציים. כך למשל, עד שהוקם פעוטון מקומי, היה עליהם להסיע את בנם לפעוטון במרחק 40 ק"מ מהיישוב. "הבן שלי יכול היה לרשום שיא גינס", צוחק עפר. בזמן שעפר מילא תפקידים נחוצים שונים ביישוב, אשתו מירה, שסיימה את התואר בהצטיינות, בחרה להישאר בבית ולגדל את הילדים - בחירה שעפר מעריך עד היום. מירה ראתה בגידול הילדים וחינוכם אידיאל ובחרה להשקיע את מרצה בבניין ביתם, אותו שמה בראש סדר העדיפויות שלה. במקביל התנדבה בוועדת חינוך והיתה שותפה בהקמת ביה"ס ביישוב.
חלומו של עפר היה להפוך את טל מנשה למרכז רוחני - והחלום התגשם. במהלך השנים הוא פעל ליצירת קשרים עם היישובים הסמוכים, ולטיפוח קהילתיות המושתתת על המסורת היהודית. טל מנשה ותושבי הסביבה מקיימים יחד תפילות, מניינים, שיעורי תורה, קריאת מגילה ואירועים נוספים. לצד עשייתו הדתית, עסק עפר שנים רבות בהדרכה ובהוראת אלקטרוניקה. הוא לימד ברחבי הארץ, הקים מגמות והיה ממקימי המחלקה לחשמל ואקלטרוניקה באונ' אריאל, שם לימד 15 שנה. הוא מאמין בחינוך טכנולוגי עם ערכים ודואג לשמור על קשרים עם תלמידיו לדורותיהם. "זה כיף לקבל מחמאות, זה עושה טוב על הלב. מי שלא מורה לא יכול להבין את הסיפוק".
עפר רואה עצמו ממשיך דרכו הרוחנית-דתית של הרב זיני, ולא רק שלו: "מבחינה תורנית אני מרגיש שאני ממשיך את הסבים והסבתות שלי". עם יציאתו לגמלאות הוא חושב כבר על הצעד הבא: הקמת דיור מוגן בטל מנשה, שישלב בין אזרחים ותיקים מקומיים לחדשים. אין ספק שאלו השורשים העמוקים, הרוח והאמונה, שמשאירים את עפר אופטימי, אפילו בימים קשים אלו. "אנחנו נמצאים בתקופת הגאולה שחכמים אמרו שאי אפשר להיות בה מרוב שהיא נוראה, אבל אנחנו צריכים להתאזר בסבלנות ולהמשיך לפעול, לראות מה הקב"ה רוצה מאתנו. העם שלנו הוא עם נפלא ואשרינו שזכינו לפעול עם אל בדור הזה".