
אהרון גולדנברג
ידי הזהב של אהרון

צילום: אנה בראנדסמה
"כל בוקר אחרי התפילה אני עובר במקום, אוסף אשפה, מסדר כסאות, וזה הכי כיף שיש."
אהרון גולדנברג
אהרון גולדנברג נולד ב-17 באוגוסט 1954 ביפו, לאדם שידיו לא יודעות מנוחה. בקיץ 1982 עלה עם משפחתו לענב שבשומרון, ומאז לא הפסיק לבנות. לא רק בית, אלא מקומות שלמים שלא היו קיימים לפני שהגיע אליהם.
הסיפור של חורשת יצחק מתחיל בצער ומסתיים ביופי. לזכר אחיו יצחק ז"ל, ביקש אהרון אישור מהמזכירות לטפח חורשה קטנה באזור בתי הכנסת, מקום שהיה, במילותיו, מזבלה. הוא ניקה, גזם, קנה שולחנות קק"ל משלו, בנה מדרגות ומאחזי יד, שילם על מסלעה, והקים פינות חמד, מקום לקלאס, לאיקס עיגול, ערסל ומקומות ישיבה בצל העצים. "כל פעם שאני רואה ג'יפ עם חיילים חונה ליד חורשת יצחק ואוכלים על השולחנות, הם ואני נהנים. ובשבתות יש תפילת ילדים בחורשה. אין דברים כאלה."
כך גם נולד מצפה רבקה, מקום מקסים שהיה מלא עשבייה וגרוטאות. אהרון עניין את בעלה של רבקה, שהסכים לממן שביל יפה ופרגולה. איכות הסביבה במנהל האזרחי תרמה אף היא, מזכירות הישוב הביאה עצים לשתילה, והוקמה מערכת השקיה. מקום מוזנח הפך לפינת חמד.
העשייה של אהרון לא נעצרת ביופי. בשנת 1985, בדרך חזרה אחרי חצות מארגון שבוע הספר בהרצליה, נרדם בנהיגה בתוך הכפר השכן ענבתא. הרכב נכנס לבית ברחוב הראשי ועלה באש. שהר, בחור ערבי שקם באמצע הלילה לפתוח חלון בחדרו, ראה את הרכב הבוער, העיר קרוב משפחה, וביחד כיבו את האש, פתחו את הדלתות בכוח וחילצו את אהרון. הם הסיעו אותו לבית החולים בטול כארם, ומשם הועבר לתל השומר. הוא ספג פגיעה קשה ויצא נכה 53%, "אבל עם תודעה חדשה על החיים," הוא אומר. "אופטימיות, ורצון לעשות הכל שאני רוצה, רק אולי קצת יותר לאט ממה שעשיתי לפני התאונה."
בשנות האינתיפאדה, כשאבנים וסלעים נזרקו על הדרכים דרך ענבתא, נור א-שמס וטול כארם, אהרון לא ברח. "באף פנים ואופן לא הייתי מוכן שזריקות האבנים יאלצו אותנו לחזור מערבה." הוא המציא רשתות ברזל שנצמדו לחלונות הרכב בוואקום, תוך דקות ספורות מהבאגז' ישר לחלונות, והאבנים לא חדרו פנימה. במקביל שכנע את מוטה גור ז"ל, סגן שר הביטחון, להשלים כביש עוקף שהוקפא, ובמפרט מצומצם שהציע אהרון, הושלם הכביש בעלות של ארבעה מיליון בלבד במקום שבעה עשר. עם השנים הרחיבה המדינה את הכביש, הוסיפה שוליים ותאורה. "ברוך השם נפטרנו מהצרות."
יש לו חמש בנות ובן, שלוש מבנותיו נשואות וגרות בענב, בת אחת בעפרה ובת נוספת באלון מורה, והבן גר בתל אביב. ויש כבר נכדים ונינים מקסימים. המסר שלו לדור הצעיר פשוט וחד: "אם יש לכם רצון או רעיון, כדאי להוציא אותו לפועל. להשקיע זמן, יצירתיות, כסף, לא חייב להיות הרבה. לשתף גופים שרוצים לעזור, למצוא אנשים עם אינטרס חיובי, ולחשוב לא רק על ההקמה, אלא גם על מה קורה בהמשך."
