שפרה ריינוס | יצהר
התאהבנו במקום
כתיבה: ליאת זמיר
צילום: אילן לורנצי
"בהתיישבות ההרגשה היא שעושים משהו משמעותי"
שפרה ריינוס | יצהר
"אני לא טובה בדברים האלה", כך שפרה מתחילה את השיחה. אנחנו יושבות בבית העשוי מעץ וקולות של יישוב הומה חיים כל הזמן ברקע. כאשר היא ובעלה הגיעו לכאן, לפני כמעט ארבעים שנה, הם היו (אבל תלוי את מי שואלים) המשפחה העשירית ביישוב שלא מזמן אוזרח אחרי שליטת הנח"ל. כשהגיעו ליצהר, היו פה בתים של הנחל וכמה אשקוביות. "הרגשנו שזה יותר מתאים מבחינה תורנית" היא אומרת, הרב דב ליאור, שלימד את בעלה בישיבה, גם היה הרב כאן, והמעבר הרגיש נכון יותר.
הם הגיעו ליצהר אחרי שכנועים של האחראי על הישוב כאן מטעם אמנה, והתאהבו באנשים, באווירה ובנוף. "בעיני זה קיבוץ של אנשים טובים שמעבר לעניינים שלהם דואגים לעם ישראל ולארץ ישראל, מעבר לערבות ההדדית בינינו". שפרה עצמה הייתה במשך השנים בלנית ותיאמה הסעות עם רכב היישוב, ומספרת על הדאגה אחד לשני. כשהתריס היה סגור בעשר בבוקר ידעת שקורה משהו, ותמיד היה מי שיתמכו בכל מצב.
גם אם היום השומרון נתפס כמחלוקת, מבחינתה ההגעה לכאן הייתה טבעית ולא מעניינים פוליטיים. "לא הייתה אידיאולוגיה, ההרגשה היא שאתה עושה משהו משמעותי. אחר כך במהלך השנים נקשרנו אליה". היישוב התחיל עם ארבע משפחות שקובצו מכל הארץ, ובטקס האזרוח היו שייחים מהסביבה. בעבר הם עשו קניות בשכם ונסעו דרך האיזור, וגם היום היא נוסעת עם חלונות פתוחים "אנחנו בעלי הבית, וכשיודעים את זה לא מפחדים". כשהגיעו לכאן, הם חיו על גנרטור שנותק לכמה שעות ביום כדי שלא ישרף והיה טלפון ציבורי אחד.משאית של השקם היגיעה פעם בשבוע,והיתה המכולת למוצרי מזון בסיסיים. הצורך ההשירדותי היה חיוני, אז הרבה אנשים עלו וירדו עד שהמקום התייצב. כשהגיעו בפעם הראשונה, ונסעו דרך שכם המקום הזכיר לה את הדרך לבית ילדותה בצפת, והם הרגישו במקום.
לשפרה יש ילדים ונכדים ברחבי הארץ, והיא ממשיכה לפעול ביישוב בתיאום בין נשים שעוזרות ליולדות בארוחות ושמירה על הילדים. לדעתה לדור המבוגר יותר יש עוד חלק חיוני ביישוב, והיא משתדלת להמשיך לתרום בו עד היום.
לין פלג
כותבת ויוצרת סרטים
למדתי בימוי קולנוע. אני אוהבת לקחת את הדימיון ולרוץ איתו, מחשיבה את עולם הקולנוע כפסיכולוג הפרטי שלך בבית.
חשוב לשמוע סיפורים של אחרים, המציאות עולה על כל דימיון ואתה לא יודע אף פעם מי עומד מולך, כל אדם הוא אריג של חלומות וחוויות.