המורה הראשונה בשבי שומרון

רחל אשר נולדה בשנת 1956 וגדלה בבית הוריה בנתניה. אחיה התאום היה הרב משה טלבי, שנרצח בפיגוע. דרכה לשבי שומרון החלה בשיחה אקראית עם מאיר מנדליאל, מחנכה לשעבר בבית הספר היסודי. כשסיפרה לו שסיימה לימודי הוראה בסמינר ושהיא מחפשת עבודה, הוא הזמין אותה להגיע לישוב החדש בשומרון. היא הגיעה בגיל עשרים ואחת, מבלי שתדע לאן. "הנוף היה שומם ולא היה כלום בדרך", היא נזכרת.

תחילה גרה באוהל לבד, הרווקה היחידה בין עשר משפחות נשואות עם ילדים. היא ישנה במיטה צבאית, התקלחה בבסיס צבאי סמוך, ובבוקר לימדה בכיתה שהייתה גם ביתה — האוהל שלה. חמישה תלמידים בלבד היו בכיתתה. בערבים שימשה בייביסיטר לתלמידיה והכינה להם ארוחות ערב. "לא היו אוטובוסים ולא טלפונים", היא נזכרת." פעם בשבועיים נסעתי לשבת בבית הוריי בנתניה. ביום ראשון הגיעה לישוב עם חיילים בהסעתם, ובשאר הפעמים חברים הסיעו אותה לנתניה. היה טלפון אחד בלבד בכל היישוב, במזכירות, ודרכו בלבד קיבלתי שיחות מהוריי".

אחרי שנתיים כרווקה ביישוב, שבהן הכירו לה בכל פעם אדם אחר מכל הסוגים, הפתיעה את כולם והתחתנה עם יהונתן, אח של גיסתה, כך שנישאו שני אחים לשתי אחיות. חתונתם הייתה החתונה הראשונה בשבי שומרון: קישטו להם את הטרקטור הראשון ביישוב וליוו אותם בשמחה. יחד גידלו כשבעה ילדים, ומהם זכו לארבע עשרה נכדים.

רחל הייתה המורה הראשונה בשבי שומרון, וזה הדבר שהיא הכי גאה בו. כארבעים וחמש שנות הוראה לאחר מכן היא עדיין עובדת בהוראה גם בפנסיה. היא לימדה לאורך השנים בשבי שומרון, באולפנה ובאבני חפץ. תלמידיה מאותם ימים ראשונים הם כיום נשואים עם ילדים, ובכל פעם שהם חוזרים לישוב הם רואים אותה, קוראים לה "המורה" ומספרים את סיפורה לילדיהם. המסר שלה לדור הצעיר ברור: "להתמודד עם כל הקשיים ולצלוח את הכל בלב שלם, ברצון ובשמחה. גם כשיש קשיים, לכו באמונה שלמה עם מה שאתם מאמינים."