האיש שמשתבח עם הזמן

דוד סגל, בן שמונים וארבע, נולד בירושלים בהדסה הר הצופים חמש שנים לפני מלחמת השחרור. בתעודת הלידה שלו מימי המנדט הבריטי רשום שהוא "פלשתיני". גדל בירושלים ולאחר נישואיו עבר לנתניה מקום הולדת ומגורי רעייתו רחל. בנתניה הצטרפו בני הזוג לגרעין שומרון ובמסגרתו עלו ביחד עם ארבעה ילדים להקים את שבי שומרון. שם נולדו להם עוד שני ילדים. הילדים הקימו משפחות ומהם זכו דוד ורחל, בינתיים, ללמעלה מעשרים נכדים ושישה עשר נינים.

מתוך ששת הבנים. בנו יותם נשוי לדבורה, אב לשישה ילדים וסב לנכדים. יותם ידוע כמוזיקאי מחונן בתחום המוזיקה הדתית והחזנות. יותם הוא הבן היחיד שנשאר לגור ביישוב ולא עזבו מעולם, כאשר כל יתר חבריו שהיו בילדותם בין המקימים, לא נשארו לגור ביישוב. וכן יש לציין כי ב"ה, בחודש אדר ה'תשפ"ו נולד הנין בניה, לגרשון ורעייתו, הנכדה מעין בת יותם ודבורה סגל, שכולם גרים ביישוב. מאז - דוד ורחל סגל זכו להיות, בינתיים, היחידים בשבי שומרון בו שוכנת שושלת של 4 דורות למשפחתם. תודה לריבונו של עולם. הבת אבישג מרבה להגיע ולבקר ביישוב, נשואה לאליהו ליבמן, לשעבר קצין הביטחון של היישוב היהודי בחברון שקיבל צל"ש אזרחי - אות הוקרה, על תפקודו האמיץ ב"ליל הסמטה" וכן כיהן במשך קדנציה אחת כראש המועצה המקומית קרית ארבע. בנם, נכדו אליקים שלמה הי"ד נחשב, במשך כחצי שנה, כחטוף מאתר הנובה בשמחת תורה ה'תשפ"ד, אך לבסוף התברר שהיה בין נרצחי האמבולנס שנפגע מטיל אר פי ג'י. הוא גילה גבורה בהצלה וטיפול בפצועים כשמסביב נמשך הקרב האכזרי.

כאמור, דוד היה ממייסדי היישוב. בשלוש וחצי השנים הראשונות, עבד כפקיד מחלקת מט"ח בבנק דיסקונט בנתניה והיה באפשרותו לקשר בין החברים שהסדירו עניינים בעיר. כן שימש כסדרן הסעות בהתנדבות ביישוב. דוד עזב את עבודתו בבנק כשנתבקש לשמש כמזכיר היישוב, תפקיד בו כיהן במשך כשנה וחצי. בהמשך, נבחר לכהן כראש המועצה הדתית האזורית שומרון ושימש בתפקיד זה במשך כ-13 שנה.

דוד פרש לגמלאות ופתח עסק קטן ומעבדה בענף הוידאו והמולטימדיה. עוסק בעיקר בהמרת כל סוגי המולטימדיה של העבר למתכונות עדכניות. במסגרת זו שימר דוד תיעודים היסטוריים מימי הקמת היישוב והתפתחותו. "מאוד חשוב לשמר את הזיכרון מההתחלה" הוא משתף. בצבא שירת בחיל השריון בתפקידי לוחמת חרמ"ש וכנהג נגמ"ש ועוד. השתתף במלחמת ששת הימים כבר כמילואימניק. במלחמת יום הכיפורים שירת בסיני ובמצרים במשך כחצי שנה.

לאחר שעלה ליישוב הועבר ושובץ לתפקידי סיור ואבטחה וסמל מבצעים בהגמ"ר שומרון. "השירות שלי בצה"ל ליווה אותי כל החיים", הוא משתף. דוד, ששמע פעם מהרב שלמה מן ההר זצ"ל שעדיף להשתמש בלשון "משתבח" במקום "מתגאה" או "גאה" אימץ לעצמו מטבע לשון זו. "הגאווה היא מידה מגונה ביותר ויש לי במה להשתבח: מהקמת ושגשוג יישובינו, מהמשפחה והחברים וכן מהדור הצעיר הנפלא שלנו". המסר שלו לדור הצעיר מפתיע: "אתם ממשיכי דרכנו. נכדיי ונכדותיי וחבריהם וחברותיהם הקימו והתיישבו בנקודות יישוב: חוות נגוהות, כרם אליקים, מלאכי השלום, גופנה, מצפה זיו. הרווקים שביניהם מבקרים ומחזקים חוות רבות שהוקמו עד כה. הדורות הקודמים מצד אבי מורי היו בין מקימי השכונות שמחוץ לחומות ירושלים. הורי אמי מורתי היו בין מקימי תל אביב. אנחנו - הסבא והסבתא היינו בין מקימי שבי שומרון. מחותננו הרב מנחם ליבמן זצ"ל ובנו, חתננו אליהו ליבמן היו בין מקימי היישוב היהודי בחברון וקריית ארבע. וכך ממשיכים הדורות הבאים שלנו, ביחד עם חבריהם בני הדור הצעיר, את דרכנו ודרך הדורות הקודמים שלנו. אני חושב שהדור הצעיר עולה עלינו, ולכן אני מאחל שהדור הצעיר ימשיך כפי שהוא וילך מחיל אל חיל ביתר שאת ויתר עוז".