אנשים טובים באמצע הדרך

כמעט בכל אירוע בטל מנשה אפשר לשמוע ברקע את צליל האקורדיון של מרגלית. בין אם מדובר בחגיגה יישובית או יום הולדת, היא תמיד שמחה לבוא.
מרגלית הגיעה לטל מנשה, אז חיננית ב', היישר מהסמינר בבית וגן ומדירה ירושלמית, יחד עם האיש שלה דוד שלמד בישיבת מרכז הרב. ברגע שהגיעה הרגישה שמדובר במקום כפרי, בלי גנים או מכולת. "קוקו דה לה מונה" לדברי אביה. "היה פה רק קרוואנים, סלעים וקוצים" היא נזכרת. "לא ארזנו כלום, חשבנו שנישאר שבועיים ונחזור". בסוף בזכות האירוח והלב הפתוח של המשפחות, גם הלב של משפחת קלימן נפתח. בחודש אדר, זמן מועט לאחר הלידה הרביעית במשפחה, הם נכנסו לקרוואן. המשפחות הרימו כוס לחיים והילדים התחילו להשתולל בבוץ ובשיחים. "ממש עטפו אותנו. הנוף האנושי דיבר אלינו מאוד, בזכות זה הרגשנו שייכים למקום."
כשהגיעה לכאן, מרגלית הציעה את עצמה בתור מורה למוזיקה וריתמיקה. מאחר ועוד לא היה בטל מנשה גן ילדים, היא עבדה ביישובים ובערים ליד. גם ביישוב עצמו מצאה את עצמה מרגלית מעורבת בחיי התרבות והקהילה. היא עזרה בהקמת ועדת "אלייך", שמטרתה להציע עזרה ליולדות בדרך שמתאימה להן, מעבר לעוגות ולדרישות השלום הרגילות. היא וחברות הוועדה דאגו ללכת לכל אישה ולשאול מה היא מחפשת, מה יהיה עבורה הכי משמעותי. "חלק מחפשות שיחת נפש, חלק צריכות עזרה בבית, ואחרות בכלל מעדיפות שלא יבשלו בשבילן כי הילדים מעדיפים את טעם הבישולים שלהן. זה היה מאוד משמעותי ליולדות כי כשהגענו לא היה שום דבר, הכל היה בחיתולים".
ועדה נוספת שהשתתפה בה הייתה ועדת הקליטה ובתוכה בקליטה הפנימית. לאחר עשייתה בוועדות האחרות, הוצע לה תפקיד במזכירות, אך הרגישה שמדובר בעבודה "גברית מדי" לדבריה, ושעליה למצוא דרך להביא לידי ביטוי את אישיותה החמה ואת תשוקתה לסייע ולעבוד עם אנשים. כך היא החלה לסייע למשפחות החדשות, דאגה להעניק להן תחושת בית וקבלה נעימה. הרצון הוא שכל נפש תתאים לפאזל ולכן המשפחות שרוצות להתקבל עוברות מבחני אישיות וריאיון. בסיום התהליך הזה, מרגלית דאגה לחיבוק. בין אם מדובר בהתאמה של משפחה מאמצת, בעזרה לוגיסטית בימים הראשונים או אירוח בשבתות בבתים ביישוב – מרגלית סידרה לכל משפחה חדשה נחיתה רכה.
"אנחנו עדיין יישוב קטן", היא אומרת, אבל אין ספק שאת האדוות שיצרה מרגלית בשני העשורים הראשונים ליישוב אפשר למצוא בכל נקודה בו – בוועדות, בתרבות ובקהילה. היום בגיל 61 יש לה שבעה ילדים ויותר מ-20 נכדים ב"ה. רובם גרים ברחבי יש"ע, בעיקר בבנימין ובשומרון. "יש פה רק אנשים טובים" מסכמת מרגלית, שמחה על התרומה שלה ליישוב ועל כך שזכתה לעבוד קשה למענו.