חדוות עשייה

"ברמלה אפשר לעשות הכל – רק צריך לרצות". זה המוטו של חדוה רביב, תושבת רמלה, מתנדבת ותיקה ודמות אהובה ומוכרת בעיר.
במהלך חייה יישמה חדוה את המוטו שלה הלכה למעשה, תרמה לאוכלוסיות מגוונות ונגעה בלבבותיהם של רבים.
חדוה נולדה ב-1951 ברמלה. הוריה ברוך וטובה היו פליטים ממלחמת העולם השנייה, שעברו כל אחד מהם מסע מטלטל. אביה היה יליד העיר רובנה בפולין, שברח ליערות עם פלישת הגרמנים והצטרף לפרטיזנים. הוא לחם באומץ ובהמשך התגייס לצבא האדום, וקיבל תעודת הוקרה על פועלו. בתום המלחמה יצא לישראל באונייה המפורסמת "אף על פי כן", שנוסעיה עוכבו ע"י הבריטים במחנה בקפריסין טרם הגעתם לארץ.
אימה נולדה במחוז לובלין בפולין למשפחה בת שישה אחים ואחיות. עם פלישת הגרמנים ברחה המשפחה לגבול רוסיה ומשם המשיכה ברכבות לסיביר. הם חיו בקור העצום במשך שש שנים, עד שעלו ארצה בשנת 1950. בארץ פגשה טובה האם את ברוך האב, והם נישאו וקבעו את ביתם ברמלה.
חדוה, בתם הבכורה, התחנכה בבתי הספר בעיר "מענית" ו"אורט". היא שירתה בחיל התובלה בצה"ל בסדיר ובקבע, ולאחר שחרורה בשנת 1991 עבדה במקומון "מוקד-81" כמזכירת מערכת. לאחר מכן עבדה ארבע שנים באיגוד ערים "איילון", ובשנת 2001 התחילה לעבוד ברשת המתנ"סים. שם גילתה עולם שלם של התנדבות וקהילה, והפכה אותו לעולמה.
חדוה ניהלה את מועדון הקשישים בגיורא וריכזה את המתנדבים של רשת המתנ"סים ברמלה. לאחר 11 שנה כמנהלת המועדון בגיורא, שהתפתח מאוד בזכותה, פנתה אליה חברה של הוריה והעלתה הצורך במועדון ייחודי לניצולי שואה. הרעיון נגע בעומק שורשיה המשפחתיים, וחדוה נענתה לבקשה. היא לקחה השראה מהמודל של עמותת "עמך", הגישה הצעה מסודרת לראש העיר דאז יואל לביא והשיגה אישור ותקציבים.
"לפני עשרים שנה, היו ברמלה כ-150 ניצולי שואה", מסבירה חדוה את חשיבות היוזמה. במועדון הקימה חדוה חדר הנצחה ייחודי ומרגש, ובו מתועדים חמישים סיפורים מדהימים של חברי המועדון – ביניהם גם הוריה שלה. בחלוף השנים, עם המציאות המצערת שבה ניצולי שואה הולכים ומתמעטים, המועדון "מפגשים" פתח את שעריו לגמלאים צעירים מרקעים שונים. כיום הוא פועל במגוון תחומים, מערב מתנדבים מבוגרים וצעירים ולוקח חלק בהנצחת השואה בעיר. חיילים ותלמידים פוקדים אותו מדי שנה ביום הזיכרון, וחדוה אף יצרה מסורת עם תיכון "לילינטל" של טקס והדלקת נרות ביום השואה הבינלאומי.
נוסף על כך, במשך 25 שנים חדוה התנדבה עם משפחות שכולות ונכי צה"ל מטעם משרד הביטחון ונעמ"ת. "עבורי, זה החותם המשמעותי שהשארתי", היא אומרת. חדוה ליוותה ארבע משפחות שונות במהלך השנים, העניקה להן סיוע נפשי והיוותה עבורם חוט מקשר למשרד הביטחון. החיבור למשפחות היה עמוק ומרגש: חדוה הצטרפה למשפחות השכולות בטקסים ובימי זיכרון, וליוותה משפחות של נכי צה"ל וילדיהם. זה לא תמיד היה קל, אבל חדוה הבינה את חשיבות העשייה ואף קיבלה סיוע מקצועי מפסיכולוגית, שנפגשה עם המתנדבים פעם בשבוע.
במקביל לאלו, חדוה ניהלה במשך 25 שנים מרכז ציוד של מלב"י, והיא חברה במועדון "רוטרי" בו כיהנה בעבר כנשיאה. "רמלה היא עיר מתנדבת", מעידה חדוה בגאווה, ומפעל חייה הוא הוכחה לכך.
חדוה נישאה בשנת 1978 לעמיקם ונולדו להם שני ילדים, בן ובת. מאז פרישתה לגמלאות בגיל 73 היא מתנדבת במחסן בוטיק יד שנייה פעם בשבוע, ומקדישה זמן למשפחה. המועדון שהקימה ממשיך להוות נדבך חשוב בחיי הקהילה המבוגרת ברמלה, ועבור חדוה הוא מסמל ניצחון משפחתי של תקומה והנצחה.
"האנשים ברמלה מדהימים ומקסימים", מסכמת חדוה, "ואפשר לעשות כאן עוד המון דברים יפים ומקסימים. רק צריך לרצות".