טעם של סברס

את טעמו המתוק של הסברס יואל דרורי לא יישכח לעולם. "זה היה בשנת 1961 כשהתחלנו במסע העלייה לארץ ברכבת ורשה-נאפולי. בנאפולי חיכינו לאוניה ״תאודור הרצל״ ואמא הלכה אתנו לשוק שם ראינו פירות שלא ראינו בפולין מעולם. קילפו לנו, וטעמנו מהפרי המתוק. כשהגענו לארץ למושב אביבים בגבול לבנון אני ואחי יוסי הסתובבנו בישוב החדש. פתאום יוסי אומר לי: יואל תיראה את השיח עם עלים ירוקים גדולים, זה הפרי שאימא קנתה לנו בנאפולי! וכך בידיים קטפנו סברס ושמנו בכיסים. 'אבל זה דוקר!' הזדעקתי בפני אחי יוסי, והוא ענה "זה שום דבר, זה יעבור'. עד היום אני זוכר את התחושה".

יואל הוא איש אדמה וטבע. בחצר ביתו עצי פרי, פרחים ואפילו כלוב עם מגוון ציפורי תוכי צבעוניים. סיפורו מתחיל בכלל מעבר לים, בשנת לידה 1943 כשנולד באזור הקווקז על הים הכספי שברוסיה. הוריו ברחו לשם מפולין. הוא לא זכר את אביו היינך וולקוביץ שנולד בעיירה לוביץ שבמחוז לודז׳ בפולין שכן נפל כלוחם בצבא האדום כשיואל היה רק בן שנה. לאחר מותו, אימו חזרה לגליציה המזרחית, ארץ מוצאה, שם התחתנה בפעם השנייה לניצול שואה שאימץ אותו כשהיה בן 5. יחד הביאו עוד ילדים, אחיו החורגים של יואל. יואל גדל על הסיפורים של השואה ששמע מפיו של אביו המאמץ. "הנושא העסיק אותי רבות ואף יצרתי קשר עם הארכיונים בפולין בבקשות לאתר מידע. מצאתי תעודות ומסמכים וסייעתי לרבים לאתר את שורשיהם", הוא מספר. "מהמשפחה שלי בברית המועצות לא נשאר אף אחד, חוץ מאח של האבא. היו לי רק 3 תמונות, ובעזרתן חיפשתי את המשפחה שלי לאורך השנים, בעזרת ידידים ובעזרת הסוכנות. סיפרו לו שאח של סבא נסע לברזיל והייתי מחוש למצוא אותו. גיליתי שהיו מספר יהודים שהגיעו לארץ מברזיל וכך מצאתי בערד את הילדים של דודי , שבינתיים נפטר. עד היום אנחנו בקשר", הוא מספר.

לאחר שעלו לישראל בשנת 1961 הגיעו לאביבים ומשם עברה המשפחה לרמת ישי שם אביו המאמץ בנה צריף ואחר כך בית. יואל למד אולפן ולאחר מכן התגייס לצבא. "כשהגענו לרמת ישי זה היה כפר. אביו היה חקלאי, וגם אני אהבתי את הכפר והפכתי לחקלאי. הכול היה ירוק בעבר. רמת ישי הרי זה עמק ובאו אנשים שלא רצו עיר, שחיפשו להיות קרובים לאדמה". בשנת 1962 כבר היה לו פרדס של 32 דונם והוא אחז בתפקיד מנהל פרדסים עבור יכין קק״ל - חברה הסתדרותית שהייתה אחראית על הדרכה. "היה לנו בית אריזות והיינו מקבלים את הפרי מהחקלאי במושב ושולחים לחו״ל", הוא נזכר.

בשנת 1966 נישא והקים משפחה ובית ברמת ישי עם שלושה ילדים ושמונה נכדים. כיום הוא נותן הרצאות בבתי ספר וגם במסגרת זיכרון בסלון על יהדות פולין בשואה. על עשייתו החברתית הוא קיבל את אות יקיר רמת ישי וכן אות הוקרה מביטוח לאומי על התנדבות ארוכת שנים בעמותת ״זקוק״ במסגרתה מבקר אנשים עריריים. יואל אוהב ספרים ושחמט ובשרוולו תמיד מצויה בדיחה. "ההומור הוא הדרך שלי להתגבר על הקשיים ולראות את הטוב שבחיים", מספר בחיוך.