רות זק

רות זק, ילידת 1942, היא ההגדרה לאישה עם נשמה. ב-1974 הגיעה לרעננה וב-1991 החלה את עבודתה בעיריית רעננה כעובדת סוציאלית וריכזה את נושא השיקום. בפגישות שקיימה עם הורי ילדים בעלי נכויות, הבינה רות שאחר הצהריים אין לילדים תעסוקה או מפגשים עם בני גילם. עלה לה רעיון שבני נוער מתנועת "בני עקיבא" ילוו את הילדים לסניף ויקיימו להם פעילות במסגרת "מחויבות אישית".

אל היוזמה הצטרפו טובה שוורץ מאיר, מדריכה לשעבר ב"בני עקיבא" ששירתה בשירות הלאומי במחלקת ההדרכה של התנועה, ובת שבע פלדמן אגל טל. הן קישרו את רות להנהלה הארצית של התנועה, ובהמשך הובילו את שני השבטים החדשים שהוקמו לבעלי צרכים מיוחדים: שבט יובל ושבט איתן. "הצענו למדריכים משהו שונה", מספרת רות.

בסיעור מוחות עם ההורים שנערך בתחילת הדרך, יחד עם נציג תנועת "בני עקיבא" ורכזות ההדרכה, הוחלט שהחניכים יבואו אל הילד הביתה וביחד ילכו לפעולה בסניף. בראשית הדרך נבחרו 24 מדריכים, 10 חניכים ו-2 רכזים. המדריכים היו בני נוער ערכיים ומלאי מוטיבציה בגילאי 16-17, שלא נכנסו להדרכה בשבטים הרגילים. הם עברו הכנה והכשרה ממחלקת הרווחה בעירייה, וקיבלו ליווי מקצועי של עו"ס שיקום לאורך תקופת הפעילות. כך היה עד שנבנה המודל המתאים, שאומץ ע"י סניפי התנועה בארץ ובעולם.

לאחר שהפעילות השבועית התבססה, הצוות החליט לנסות אתגר חדש: לשלב את הילדים בפעילות "הקפות שניות" במוצאי שמחת תורה. "קבענו שעה שהילדים יגיעו לסניף ומשם ייכנסו למעגלי הרוקדים", מספרת רות. "ההתרגשות, השמחה והקבלה של הקהל ושל החניכים הייתה עצומה. ההורים שהגיעו לאסוף את הילדים לא האמינו למראה עיניהם".

מאז ועד היום היה ברור שבכל פעילות של הסניף הילדים ייקחו חלק, כל אחד לפי יכולתו. הם מקשטים את הסניף ושותפים להכנות ל"שבת ארגון"; מציגים הופעות והצגות להורים ולחניכים; משתתפים באירועים ובתהלוכות. ההורים והקהל תמיד מקבלים אותם במחיאות כפיים סוערות.

בחשיבה משותפת נבנה מודל שאפשר לילדים גם לצאת ליומיים במחנה הקיץ של התנועה. רות קיבלה תקציב להסעות מעיריית רעננה, ונוצרו שתי קבוצות: הקטנים בשבט יובל והגדולים בשבט איתן.

"יצרנו שינוי בחשיבה ובשילוב של ילדים עם צרכים מיוחדים", מספרת רות, "מה שהוביל לשינוי עמדות בקהילה ברעננה כולה, עמדות שנבעו מריחוק ומפחד לשלבם בחברה". הצעירים והמבוגרים למדו לקבל את בעלי הצרכים המיוחדים בחום ובאהבה, ותנועות נוער אחרות באו ללמוד את המודל, והקימו בעצמן שבטים לילדים עם צרכים מיוחדים.

רות גאה בעשייה ובשינוי שהובילה בהקמת השבטים יובל ואיתן, יחד עם השותפות לדרך טובה ובת שבע. המסר שלה הוא: להאמין בעצמך ובתהליך, למצוא את השותפים הנכונים לדרך ולא לפחד.

אני התחברתי אל האמונה של רות, אל דרך החשיבה האחרת שלה, ואל האופן בו היא מסתכלת על ילדים בעלי צרכים מיוחדים. הרי מהפעילות הזו ברור לכולנו שילדים הם ילדים.