טוביה שפירא

טוביה שפירא העביר את ילדותו בין מכונות תפירה, פטישים ולוחות עץ, בבית המלאכה של אביו לתיקים ולמוצרי עור. "כל פתיחה של קופסת דבק הייתה מסחררת אותי", הוא נזכר בחדווה. טוביה ומשפחתו הם מוותיקי רעננה, העיר שבמרכזה שכנה החנות המיתולוגית של אביו בשם "ש. שפירא". החנות הייתה התגשמות חלום עבור הוריו, שלום (שולם) ולאה שפירא, זוג שורדי שואה שנמלטו יחד מפולין הכבושה במסע תלאות ברחבי אירופה. הם הגיעו ארצה בסילבסטר שנת 1947, ואימו תמיד ציינה את השמחה כשראו את חיפה מוארת לציון סיום שנת 1947 ותחילת 1948. ב-30 למרץ 1948 נולד טוביה בתל אביב - בנם הבכור. לאחר לידתו עברה המשפחה הטרייה לרעננה, וב-30 לנובמבר 1950 נולדה אחותו בלהה. מכאן והלאה תהפוך רעננה לביתם לדורות.
שורשיו של טוביה נטועים עמוק ברעננה, ומסתעפים מהחנות של אביו אל תחנות שונות בעיר: תיכון "אוסטרובסקי", אשר טוביה היה מראשוני תלמידיו; תנועות הנוער השונות שפעלו בעיר; ואפילו חבורת "חסמב"ה" המקומית, שייסדו טוביה וחבריו על יד עץ התות בפינת הרחובות ברנר ואחוזה. "החינוך לאהבת הארץ ולאהבת הטבע, והיכולת שלנו, בני ניצולי השואה, להילחם ולהחזיר את הכבוד האבוד, השפיעו עליי מאוד", מעיד טוביה, שכבר כילד הוקסם מן המורשת החלוצית וסיפורי המאבק של קום המדינה.
בשנת 1966 התגייס טוביה לגדוד 890 של הצנחנים. ב-5 ליוני 1967, כשהסתער הגדוד על מתחמי רפיח, נפגע הזחל"מ בו נסע טוביה, שהיה אז טוראי. על תושייתו בחילוץ הפצועים הוענק לו עיטור המופת ע"י הרמטכ"ל דוד אלעזר. טוביה השתתף כמ"מ מחלקת חרמ"ש במלחמת ההתשה בתעלת סואץ שהסתיימה בהפסקת אש באוגוסט 1970, וכקצין במיל' במלחמת יום כיפור ברמת הגולן המסגרת חטיבת השריון 188.
בתקופת לימודיו לתואר ראשון בכלכלה ופסיכולוגיה, הכיר טוביה את אשתו ויוי. השניים נפגשו על אוטובוס באוניברסיטה העברית בירושלים, וטוביה מיד הוקסם מרעמת תלתליה, מהשובבות, החיוניות והחכמה שהקרינה. ויוי ממשפחת מטלון מוותיקי בת ים, וטוביה מוותיקי רעננה, מיהרו להתחתן ובנם הבכור שחר נולד ב-18 לחודש ספטמבר 1973, ימים ספורים לפני פרוץ מלחמת יום הכיפורים.
כיום מונה השבט של ויוי וטוביה 4 ילדים – שחר, גילי אורית ושי, ו-7 נכדים – עידו, ליהי, עומר, אריאל, דניאל, עמית ורוני. לטוביה תואר שני במדיניות ציבורית ומאחוריו קריירה ניהולית ענפה בחברות הייטק ובמוסדות מדינה. חנות העור של הוריו לא קיימת עוד, אך את הקשר הייחודי של טוביה לעיר רעננה ולמורשתה אי אפשר להתיר. מאז שפרש לגמלאות ב-2015, הוא מקדיש את זמנו לפעילות התנדבותית מגוונת בעיר. "בימים הסוערים של המלחמות שעברתי יחד עם בני דורי, לא חזיתי שאזכה למשפחה רחבה, תומכת ואוהבת שכזאת". טוביה שפירא, בן לניצולי שואה שנעקרו מארצם, קבע ברעננה את ביתו וממשיך לטפח אותו למען הדורות הבאים.