שולי בריסקין

שולי בריסקין, אמנית רב תחומית שתערוכתה "הבית" באוצרותה מוצגת בימים אלו ב"בית ציוני אמריקה", אומרת על רעננה: "העיר היא אכן בית עבורי, אפרופו התערוכה שאצרתי בתל אביב. 'כאן נולדו לי ילדיי', כמו בשיר של הדצים, כאן התפתחתי, כאן לימדתי ביסודי ובתיכון, 28 שנה, כאן יצרתי הפקות ואירועים עירוניים ואמנותיים".
שולי בריסקין (טננבאום) נולדה בתל אביב בנובמבר 1949 להורים פליטים, שהגיעו מפולין באונייה "קסרטה" למחנה העולים ברעננה. שולי גדלה בבית צנוע עם תרבות אירופאית. הוריה נהגו לרקוד לצלילי תקליטים בשפות שונות, אימה נהגה לשיר ביידיש ולרקוד במפגשי חברים ומשפחה.
שולי הייתה חברה בתנועת "השומר הצעיר", וכבר שם התבלטה כבימאית וככוריאוגרפית של אירועי התנועה. בצבא שירתה בלהקת חיל הים המיתולוגית יחד עם שלמה ארצי, ריקי גל, רבקה זוהר, דובל'ה גליקמן ועוד.
שולי התחתנה ב-1973 עם נתי בריסקין, ויחד השתקעו ברעננה ונולדו להם שלושה ילדים: אביב, ענבל ואליאור, וחמישה נכדים. אחרי הצבא למדה בסמינר הקיבוצים והתמחתה במכון למחול וכוריאוגרפיה. "הלימודים הקסימו אותי והתאימו לי ככפפה ליד", מציינת שולי, "הביאו אותי לשילוב סימביוטי בין גוף ונפש ובין פיזיות לרוח". הסטודיו הראשון לבלט ברעננה היה ביוזמתה ובניהולה.
לאחר השלמת תואר ראשון ושני, הקימה שולי ברעננה להקות לילדים ולנוער בבית מועצת הפועלים. בהמשך לימדה בבית הספר היסודי "היובל" בניהולה המזהיר של שולמית עקרון, שקלטה מיד את כישרונותיה האמנותיים של שולי ונתנה לה לביים את כל הטקסים.
פרויקט הדגל של שולי ברעננה היה הקמת מגמת הקולנוע והתקשורת בבית ספר תיכון אוסטרובסקי בשנת 1988, רעיון מהפכני לזמנו. סיפור הקמת המגמה כך היה: בנה הבכור אביב, שלמד בחטיבת הביניים "השרון", כתב בכישרון מחזה בשם "תיבת נוח". בחטיבה החליטו להעלותו לסיום שנת הלימודים ושולי התבקשה לביים אותו – ועשתה זאת בהצלחה רבה. מר קורנגרין, מנהל תיכון אוסטרובסקי, הוזמן להיות בין הצופים. זמן קצר לאחר האירוע נענה לטלפון משולי, שביקשה להיפגש עמו ולהציע לו להקים מגמה לקולנוע ולטלוויזיה. כשהגיעה לפגישה, אמר לה שהוא יודע שהיא זאת שביימה את "תיבת נוח", לכן כל שתבקש - תקבל.
קומה שלמה פונתה בתיכון. שולי ומנכ"ל העירייה אורי קידר בדקו באולפני קולנוע שונים מה צריך לקנות, והוקצה תקציב להקמת אולפן משוכלל וחדיש. היה זה האולפן המקצועי הראשון בארץ שהוקם בתוך בית ספר. בתוך שנתיים הפכה המגמה למבוקשת ביותר. התלמידים במגמה למדו את כל התהליכים והתפקידים בתעשיית הקולנוע והטלוויזיה, יצרו סרטים ותוכניות מקוריות והיצירתיות שלהם הייתה לתפארה. פעם בחודש הוצא מגזין מצולם "פניני קלעים" בנושאים שונים ומסקרנים כמו למשל נושא הלהט"בים, שכוסה במגזין בתקופה בה כמעט ולא דובר בפרהסיה.
בשנות התשעים שרת התקשורת לימור ליבנת ביקרה במגמה. לכבוד הביקור, שולי ותלמידיה ערכו ושידרו לראשונה בארץ תכנית טלוויזיה מקורית, בשידור חי מתוך האולפן. השידור, שעבר בצורה רעננה, צעירה ומקצועית, היה הצלחה גדולה והגדיל לאין שיעור את מוניטין המגמה והתיכון.
פרויקט נוסף שהובילה שולי הוא הקמת בית הספר לאומנויות הבמה והמסך "קלעים", בו למדו מגיל 5 -75 דרמה, שירה, קולנוע, משחק מול מצלמה, פיתוח קול ואמנות המופע. "קלעים" החל בחטיבת "השרון" ואחר כך עבר למרכז האומנויות הצמוד לתיכון "מטרו ווסט". שולי אספה צוות מסור, מעולה ומחויב, וביחד יצרו בית ספר אהוב, חדשני ומוערך.
כיום, אחרי שלושים שנות שירה בלהקת ה"רעננים", שולי שרה ב"אנסמבל החדש" ועיקר ענייניה הם בצילום ובאוצרות. היא אוצרת תערוכות רב-תחומיות וגם משמשת כאחת האוצרות בתערוכות המגוונות של מוזיאון דאדא בעין הוד.
לשאלה מהו המסר שלה לדור העתיד, עונה שולי נחרצות: "החיים כל כך קצרים, ורוב הזמן אין לנו שליטה עליהם. עשו את מה שאתם אוהבים. לא לדחות, לא לומר: 'אחר-כך'. עכשיו זה עכשיו, היום זה היום. אם הייתי פוחדת להיכשל לא הייתי יוזמת או יוצרת דבר. פשוט אימצו ועשו!