שרה דניאל רון

בכניסה לבית של שרה דניאל רון יוצאת מילה אחת מהפה: וואו. העיניים סורקות ועוברות מפסל לפסל, מציור לציור. מראה מדהים!שרה נולדה ברעננה בשנת 1946. הוריה אסתר וישראל בלוך עלו לארץ לפני מלחמת העולם השנייה. כמעט כל בני משפחת בלוך הענפה בליטא נרצחו בשואה. משפחת אימה (רוזנטל) הגיעה לרעננה בשנת 1934, עבדה בפרדסים ובנתה משק עזר חקלאי לפרנסתה. בשנת 1948 פתחה האם חנות את חנות הכלבו הראשונה ברעננה למוצרי חשמל. האב ישראל בלוך נשלח ע"י המנדט הבריטי להקים ברעננה את מרכזיית הטלפונים הידנית הראשונה. במשך השנים עבד כמנהל התקשורת ברעננה ובכל איזור השרון, כשעל ידו הוקמו מרכזיות הטלפון האוטומטיות.
שרה גדלה ברעננה הכפרית והפסטורלית. רוב חבריה היו ילדים של ניצוליי שואה. היא למדה בבית ספר "מגד" בו למדה גם אימא שלה, ובעתיד ילמדו בו ילדיה. בתיכון עברה ללמוד בבית חינוך תיכון על שם ברל כצנלסון בכפר סבא.
שרה הייתה חניכה ומדריכה בתנועת הנוער "מכבי צעיר", שמשכנה היה בבריכת השחייה הגדולה ברחוב מכבי. הם עסקו בספורט ויצאו לטיולים, למסעות ולמחנות. בכל חג חנוכה נשאו את לפיד המכבים מרחוב אחוזה ברעננה ועד לאנדרטת הארי השואג בתל חי. עד היום הם קבוצה חברית קרובה, כמו משפחה. היה להם גביע כסף שעבר מחתונה לחתונה ונמצא היום בארכיון רעננה, לצד סיפורה של תנועת "מכבי צעיר" ברעננה.
בצבא שירתה שרה בחטיבת גבעתי כשרטטת מודיעין. לאחר השירות הצבאי יצאה יחד עם קבוצה מרעננה לעיר התאומה אופסטרלנד בהולנד. זה היה הטיול הראשון שלה לחוץ לארץ. בהמשך השנים שרה תיסע ותבקר במדינות רבות בעולם עם בעלה גבי. לזוג יש בן ובת ושלושה נכדים.
שרה למדה כלכלה ומדעי המדינה באוניברסיטה בעברית בירושלים, אך היא הרגישה את המשיכה הגדולה לאמנות ויזואלית מפעמת בה. אחרי נישואיה למדה ציור ופיסול במכון אבני ובמדרשה למורים לאומנות, והחלה לעבוד כמורה לפיסול בחוגים בכפר סבא ובתל מונד.
לאחר זמן, במטרה להפוך לעצמאית בעבודה, פתחה בחדר על גג ביתה חוגים לפיסול. במשך כשלושים שנות הדרכה היו תקופות בהן שרה לימדה שמונים תלמידים בשבוע - כל זאת ללא פרסום, כששמה עובר מפה לאוזן.
בכל השנים ועד היום שרה מציירת ומפסלת בסטודיו שלה. היא גדלה ומתפתחת דרך היצירה. המחשבות, הרגשות וזרם החיים שלה מועברים ומובעים בציור ובפסל. לכל יצירה יש משמעות וסיפור מאחוריה.
בימים אלו שרה כותבת ספר שעוסק בסיפור משפחתה ובסיפור חייה, והוא כולל בתוכו צילומים של יצירותיה. היא מסכמת: "הפסלים והציורים הם החותם שלי. הם תולדות חיי".
לכל דוור ועניין
"-"