עדנה בקנשטיין

'כבוד הנשיאה', 'כבוד השופטת' או בקיצור 'כבודה', הם התארים אותם נשאה עדנה בקנשטיין (בנימיני) במרבית חייה המקצועיים.
כששואלים את עדנה, שופטת ונשיאת בתי המשפט במחוז ת"א בדימוס, מתי החליטה להיות שופטת, תשובתה מפתיעה: "נולדתי לזה". ואכן, כבר בגיל 6 כילדה במושבה רעננה, החליטה עדנה כי תלמד משפטים ותהיה שופטת.
השופטת עדנה בקנשטיין נולדה ברעננה בשנת 1941, בת למרדכי ושושנה בנימיני (בינימינוביץ') ואחות קטנה לרותי. הוריה עלו שניהם בנפרד מליטא, מרדכי ב-1925 ושושנה ב-1933. יד הגורל היא שהפגישה אותם ברעננה הצעירה, שם ראה מרדכי ממסעדתו את שושנה, כשירדה מהאוטובוס עם מזוודה גדולה בהגיעה לארץ (ישירות לרעננה), והוא סייע לה.
האב מרדכי בנימיני, מפקד בכיר בהגנה, היה הבעלים של מסעדת "מרכז השרון" שהייתה הרבה יותר ממסעדה. במהלך היום הגישו אוכל ביתי משובח לתושבי האזור, ערבים ויהודים כאחד. המסעדה היוותה גם מרכז תרבותי שוקק במוזיקה ובריקודים, ובערבים התקבצו מכל האזור, יהודים ערבים ובריטים, להנעים זמנם ב"מרכז השרון". המבלים במסעדה לא ידעו שבמרתפה הוסתר סליק של ההגנה. בתוך שקי הסחורה הוסתרו כלי נשק ששימשו להתנגדות נגד הצבא הבריטי ולסיוע בהעפלת ניצולי שואת אירופה בהתהוות. בנוסף, המקום שימש כמרכז לאיסוף מידע מודיעיני חשוב. כאשר המפקדים הבריטיים מיטיבים ללגום באלכוהול ובהיותם בגילופין, הם סיפקו למרדכי מפקד ההגנה מידע מודיעיני חשוב לאיגוד, שעיצב את מבצעיו ואת ההעפלה.
משפחת בנימיני הצעירה, שכללה גם את סבתא מרים שעלתה בעקבות בנותיה ארצה, התגוררה ברעננה בבית קטן עם שני חדרים בלבד. הבית הקטן, למרות גודלו, היה בית חם ומארח, ותמיד היה מקום לכולם, גם כשהמשפחה המורחבת עברה לגור עמם בזמן מלחמת העצמאות.
הילדות ברעננה היתה נהדרת, מספרת עדנה. "בבית ספר יסודי למדתי שמונה שנים עם אותה מחנכת – יפה סוכן (עזגד), שכה אהובה עלי. עד היום היא אחת הדמויות המשמעותיות בחיי, והערכים שהקנתה לי כתלמידה ממשיכים ללוות אותי ולהנחות אותי."
עדנה שירתה בצבא בטבריה כבוחנת פסיכוטכנית ובמהלך שירותה פגשה קצין צעיר ונאה, אהוב ליבה אריה (אריק) בקנשטיין ז"ל, לו נישאה במהלך לימודי המשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים. לזוג נולדו שתי בנות, יעל ומיכל.
תא"ל אריה בקנשטיין שירת תחילה בתותחנים, כשבתפקידו האחרון היה מג"ד 405. אח"כ עבר לתיאום פעולות הממשלה בשטחים, שם כיהן תחילה כראש מדור כלכלה ובתפקידו האחרון מתאם פעולות הממשלה בשטחים. אריה השתחרר בדרגת תת אלוף ושירת במילואים עד הגיעו לגיל 80, אז שוחרר בטקס ע"י הרמטכ"ל כוכבי. לאחר שחרורו היה סמנכ"ל חברת "כיתן" ויו"ר דירקטוריון בחברת המים "מקורות". אריה הוא בעל תואר ראשון בכלכלה ומדעי המדינה, תואר שני בתקשורת, ובגיל 65 סיים לימודי משפטים ופצח בקריירה נוספת כעו"ד.
השופטת עדנה בקנשטיין כיהנה כ-10 שנים (כעו"ד) בתפקיד היועצת המשפטית של חברת עמידר. בשנת 1981, כבת 40, מונתה לשופטת. לאורך השנים שפטה בתיקים פליליים רבי חשיבות, ביניהם: תיק קריסת גשר המכביה, תיק עמרי שרון, תיקי שחיתות וצווארון לבן ועוד. בכל התיקים המשפטיים שטיפלה היה לה חשוב לסיים את כתיבת פסק הדין כמה שיותר מהר, לעיתים אף לשמוע את התיק מיום ליום ולטפל בו עד תום.
ב-30 שנות כהונתה של עדנה כשופטת שלום ואח"כ כשופטת מחוזית ונשיאת בתי משפט השלום במחוז ת"א, הערך של עשיית צדק מהיר, מקצועי והוגן - כשהנאשם נוכח בכל שלבי המשפט – היה נר לרגליה. עיקרון זה הנחה גם את ניהולה והנהגתה את השופטים עליהם היתה ממונה כנשיאת בתי משפט השלום במחוז ת"א. לדברי השופטת בקנשטיין, רק כך ניתן באמת להתרשם ולקבל את ההכרעה הצודקת לצדדים ולטובת הציבור.
אם יש משפט אחד המלווה אותה מאז ועד היום ולאורו הלכה תמיד, הוא: "צדק שנדחה הוא צדק שנשלל מהציבור ומהעומדים לדין", Justice delayed is Justice denied. הטיפול בתיק המשפטי צריך להסתיים כמה שיותר מהר ואסור לדחותו, כדי שהצדק אכן ייראה ויישמע לטובת כל הנוגעים בדבר – הצדדים לתיק, המשפחה, הציבור והמערכת המשפטית כולה.
לאחר פרישתה לפנסיה השופטת בקנשטיין היתה יו"ר הוועדה למניעת אלימות בספורט של משרד התרבות והספורט. בין היתר קידמה את פרס נשיא המדינה להגינות בספורט, הייתה פעילה בארגון אל-סם ובקידום זכויות אנשים עם מוגבלויות, כיהנה כיו"ר הוועדה לבחירת יקיר העיר רעננה ועוד.
עדנה בקנשטיין מתגוררת ברעננה ולוקחת חלק אקטיבי בחיי הקהילה בעירה האהובה.