חיים חקוקים בשיש

"בשיש, אני כותב את סיפורינו. זו אמנות נצחית, כמו הערכים שלנו – שלא יעלמו לעולם," אומר שפיר אברהמוב, אמן שיש ייחודי שמצא את ייעודו מתוך התמודדות אישית ומשפחתית. שפיר, יליד איראן (1947), עלה לישראל בגיל 15 ובנה כאן את חייו. הקריירות הרבות שבהן עסק – מניהול מפעל לבגדים ועד ניהול מינימרקט – לא רמזו על השינוי הדרמטי שיגיע בחייו. ב-1996, בעקבות מחלתה של רעייתו סוניה ז"ל, נאלץ להפסיק לעבוד ולסעוד אותה בבית במשך 19 שנים. "הייתי צמוד אליה. היא הייתה אישה מיוחדת, אהבת חיי. הטיפול בה שינה את מסלול חיי," הוא משתף.
בזמן הזה גילה אברהמוב את האמנות. "ישבתי בבית, מוקף בגינה גדולה, והתחלתי ליצור דברים קטנים מחומרים זמינים. לא למדתי פיסול באופן רשמי, הכול היה מראייה ולמידה עצמית," הוא מספר. עם הזמן, עבר לפיסול בשיש בחתיכה אחת, חומר שמבחינתו הפך לסמל של עוצמה ונצחיות.
בין היצירות המרהיבות שיצר אפשר למצוא את "משה ולוחות הברית", "אהרון הכהן", "עקידת יצחק", ו"אליהו הנביא עולה לשמיים". כל פסל הוא תוצאה של שעות ארוכות של מחקר והתעמקות בטקסטים תנ"כיים. "מצאתי בנושאי התנ"ך מקום ייחודי לביטוי עצמי. אלה סיפורים שמספרים אותנו כעם, וידעתי שהאמנות שלי צריכה להנציח אותם."
אחד הרגעים המשמעותיים בחייו האמנותיים התרחש במהלך טיול לאיטליה, שם התפעל מאומנות השיש של אמני הרנסנס. "כשעמדתי מול היצירות בוותיקן, נדהמתי מהיכולת שלהם לגעת בנצח. אבל ידעתי ששלי תהיה אחרת – יהודית. אני אדם מאמין, והתנ"ך הוא ההשראה שלי."
כיום, לאחר שלושים שנות יצירה, עבודותיו של אברהמוב מוצגות בגלריה מיוחדת בביתו. "אני לא מוכר את היצירות שלי. הן מפעל חיי", הוא אומר בגאווה. בגלריה מוצגות כ-50 יצירות ייחודיות, כולן עוסקות בסיפורי התנ"ך. קבוצות של מבקרים מגיעות לצפות ביצירותיו, לשמוע את סיפוריו ולקבל השראה. כבר שנים שיש לו חלום שהוא מקווה להגשים: "השיש לא נהרס. כך גם האמנות שלי והסיפורים שלי. אני מקווה שיום אחד כל היצירות האלו יקבלו בית קבע – מוזיאון תנ"ך שיחבר בין אמנות, אמונה ומורשת."