מלך הסלים של פתח תקוה

שלמה לוצקי, בכינויו מומו, נולד בשנת 1943 וגדל כל חייו בפתח תקווה. אימו ואביו היו מראשוני פתח תקווה והגיעו אליה עוד לפני המלחמה באירופה. את שורשיו נטע בעיר וממרומי גובהו, 198 ס"מ, פחות חמישה ס"מ שנעלמו במהלך השנים, לוצקי מספר בגאווה על הדרך בה הוביל את הכדורסל המקומי למפת הספורט בישראל. "נולדתי בתוך מגרש מכבי, על החומה", אומר בחיוך. "הייתי גבוה וכאשר שיחקתי כדורגל, המאמן שלי אליעזר שפיגל, שהיה גם הוא יליד פתח תקוה, אמר לי שאני צריך להחליט, או כדורגל או כדורסל. בשני המגרשים הייתי כוכב. הייתי מסיים אימון כדורגל, אוכל, שותה וישר רץ לאימון כדורסל. בסוף בחרתי בכדורסל".
הקריירה שלו בתור שחקן 'מכבי פתח תקוה' הייתה רצופה בהצלחות, "הייתי מלך הסלים במשך שנתיים בין 1964-1965 בליגת העל בכדורסל", הוא נזכר. את ההצעה מקבוצת מכבי תל אביב לה מייחל כל שחקן כדורסל ישראלי, הוא דחה, מתוך התמסרות מלאה למקום בו גדל, "מכבי תל אביב תמיד אהבו אותי, זה היה חלום להיות שם. הם ביקשו שאגיע, בשיא כושרי. אמרתי שאני לא יכול, איך אני אעזוב את פתח תקווה? לא הייתי מסוגל. חייתי פה וגדלתי פה. אז נשארתי בפתח תקוה והייתי מלך הסלים שלהם".
את מיקי, לימים אשתו, הוא הזמין לצפות במשחק כבר לאחר הפגישה הראשונה. הוא מספר שהנוכחות שלה בקהל הובילה אותו לקלוע 38 נקודות ולהוביל לניצחון הקבוצה. מאז ועד היום הזוג בלתי ניתן להפרדה. חייהם המשפחתיים היו קשורים במשחקי הכדורסל, וכך היה גם בלידת בתו. "יום שישי בערב, היה דרבי מכבי והפועל פתח תקוה ואשתי רצה לחדר לידה. המשכתי לשחק וקלעתי 30 נקודות, באותו יום נולדה בתי שהיום היא בת 51. כמובן שניצחנו במשחק, בלידה של הבת שלי אני לא אפסיד בדרבי".
בהמשך דרכו, היה מורה לחינוך גופני בביה"ס סלמון, בן גוריון והכפר הירוק ובהמשך היה מנהל אגף הכדורסל של מכבי ישראל. הוא נכנס לנעליי המאמן באופן טבעי, והוביל קבוצות רבות להצלחות והישגים. "הוא היה האבא והאמא של השחקנים, דאג להם להכול", מספרת מיקי ומאפשרת עוד הצצה לאופיו הכובש והאוהב של בעלה. כמאמן ניצח בגביע המדינה לנשים עם קבוצת מכבי רמת חן, העלה את קבוצת אליצור-פתח תקוה נשים ואת הפועל פתח תקוה גברים לליגת העל, אימן את נבחרת חיל האויר בנים ובנות, וגם כיום ממשיך לאמן ולהוביל קבוצות בליגות למקומות עבודה וילדים. "התפקיד הכי משמעותי עבורי היה כמנהל נבחרת ישראל במשך 22 שנה, בהתנדבות מלאה!", מספר. "כולם נתנו את הנשמה, איך אפשר שלא לאהוב אותם", מספר בהתרגשות על המאמנים איתם הוביל את נבחרת ישראל. בזיכרונו רגעים מרגשים של הצלחות, "ישראל נגד ספרד בגביע אירופה, אותה בחיים לא ניצחנו אותם. אנחנו הובלנו וצביקה שרף קורא לי ומתייעץ, 'מה לעשות?' היחסים היו כמו אבא ובן עם המאמנים. אמרתי לו 'צביקה ידידי, נלך עד הסוף. זה יהיה הגשמת החלום שלי, שלך ושל כולם', וכך היה", הוא נזכר. אישיותו הייחודית והקסם האישי יצאו גם מגבולות ישראל והובילו אותו להתחבב על שאר מנהלי הנבחרות באירופה, שבחרו בו להוביל אותם כראש המנהלים למשא ומתן ושיפוט באירועים חריגים.
היום אחרי קריירה רבת הישגים, 54 שנות נישואין למיקי, שלושה ילדים ושישה נכדים, הוא בוחר להצטלם באולם 'יד אליהו' שמהווה סמל עבורו. "זה האולם הכי יפה בארץ, שם שיחקתי את המשחק הראשון שלי. קלעתי 28 נקודות נגד הפועל תל אביב ויום אחרי הוזמנתי לנבחרת. גם בתור מאמן וחבר איגוד הכדורסל ביליתי שם המון. האחראי ביד אליהו פתח את האורות במיוחד עבור הצילומים, ובשבילי זה היה סגירת מעגל", סיכם בחיוך.