למען המדינה, העם והמשפחה

מורשת משפחתו של יואל לויתן שזורה במורשת העיר פתח תקווה כחוט השני וכראייה לכך אחד הרחובות המרכזיים בעיר קרוי על שם אביו דב לויתן ז"ל. "אבי, נולד ברוסיה ובגיל 3 עלה עם הוריו ארצה לפתח תקווה". הוא עסק בחקלאות ובמכונאות בארות להשקיית הפרדסים. כמפקד מחלקה בהגנה גויס לצבא הבריטי ובמסגרת מלה"ע השנייה נשלח לצפון אפריקה כמפקד בחיל ההנדסה הקרבית של הוד מלכותו. הוא לקח חלק משמעותי בהבסת צבאו של רומל ובבלימת ההתפשטות של הצבא הגרמני והאיטלקי, על כך קיבל את אות הגבורה הגבוה ביותר ממלך אנגליה. עם חזרתו מהמלחמה, דאג להעביר נשק לידי אנשי ההגנה בפתח תקווה. "על תרומתו המשמעותית להקמת מדינת ישראל, קיבל משר הביטחון עיטור מיוחד על חלקו במאבק לתקומת ישראל ואת אות הלוחם בנאצים, וזכה בעיטורים רבים נוספים", מספר יואל.
"החינוך שקיבלנו בבית היה לאהבת ישראל, המולדת והמשפחה" מדגיש יואל. סבא רבא שלו, אהרון ז"ל, שקבל את הכינוי "שר היהודים", שימש כבא כוח מול הצאר הרוסי וסייע ליהודים רבים לעלות ארצה.
אימו של יואל, דבורה ז"ל, אישה בעלת תושייה רבה "הייתה אישה גיבורה, שגידלה אותי ואת אחי לבד, שני שובבים, במשך כל התקופה שאבי היה במלחמה". במהלך "השבת השחורה" בשנת 1946, בזמן שהבריטים חיפשו נשקים שהוחבאו, דבורה הסתירה במזרני הילדים את הנשקים והורתה לילדיה לשכב במיטות ולהתחזות לחולים ואכן הבריטים הגיעו לבית, חיפשו ולא מצאו דבר!
יואל נולד בשנת 1934 במושבה פתח תקווה, למד בבית הספר הממלכתי הס ובגיל 13 כבר הצטרף לשורות ההגנה. "התאמנו בקפ"פ (קרב פנים אל פנים), ידענו שהבריטים לא יפגעו בילדים לכן נתנו לנו להעביר נשקים בסלים. עסקנו בהדבקת כרוזים ופעם אחת נתפסנו ונעצרנו ע"י הבריטים וקיבלנו מכות, אך כמובן לא סיפרנו להם דבר!". לשאלתי עד מתי שירת בהגנה ענה בחיוך: "עד היום אני נמנה על ותיקי ההגנה...לא עזבתי בכלל".
לאחר לימודי אלקטרוניקה התגייס לצה"ל ונמנה על מערך ההדרכה בביה"ס צופי אוויר בחיל האוויר. יואל סיים קורס קצינים ובמבצע 'קדש' לחם כקצין תותחנים. למעשה השתתף בכל מלחמות ישראל. יואל המשיך את לימודי האלקטרוניקה בהם צבר ידע רב ועסק בשני צירים מקבילים : צבאי ואזרחי. במישור האזרחי שימש בתפקידי ניהול בכירים בקונצרן אמקור-אמפא ובחברת אומגה. במישור הצבאי, בשירות המילואים, שימש במגוון תפקידי מפתח בביטחון המדינה, הודות לניסיונו הצבאי הרב. בשנת 1974 השתתף כקצין קישור בוועידת שביתת הנשק בין ישראל לסוריה ולבנון, סייע באירועים צבאיים משמעותיים ואף הקים יחידה לאבטחת צירי לבנון. בגיל 70 פרש, הן מעשייתו האזרחית והן מהחיים הצבאיים בדרגת סגן אלוף.
בשנת 1959 נשא יואל לאישה את נילי, ולהם שלושה ילדים : דרור, גידי ושרון, ילדיו המשיכו את המורשת המשפחתית להגן על המולדת ושירתו ביחידות מובחרות. לאחר פרישתו המשיך לתרום מזמנו בהתנדבות בעמותת אנוש ובבית חב"ד, שם החדיר את ערכי אהבת הארץ לצעירים שהקשיבו לו בשקיקה. הערכים שאני רוצה להעביר כמורשת לדורות הבאים, שעליהם גדלתי : 'העם, המדינה והמשפחה', אלו הדברים החשובים ביותר לקיום העם היהודי בארץ ישראל".