אליעזר כהן
לוחם פלמ"ח, איש משפט וצדק
צילום: ליאור טל
כתיבה: ליאור טל
"החיים הובילו אותי לעסוק בעשיית דין וצדק"
אליעזר כהן
את קירות ביתו של אליעזר כהן מקשטות תמונות המתארות היסטוריה של אדם - היסטוריה של מדינה שלמה. אני נפגש עם אליעזר אחרי יום העצמאות ה-73 למדינת ישראל, ולא יכול שלא להתפעם מהדרך בה צעד, כלוחם פלמ"ח של דור תש"ח, דרך היותו ממייסדי קיבוץ ארז ועד לימודי המשפטים וכהונתו כשופט בישראל.
אליעזר נולד בפתח תקוה באפריל 1930, בן ללאה ונתן כהן ז"ל. שורשיה של משפחתו נטועים היטב בתולדות העיר. אימו, לאה לבית משפחת טוליפמן, ממייסדי ראשון לציון ואביו, נתן לבית משפחת כהן, יליד צפת. הוא מצביע על תמונה של סבו התלויה בחדר העבודה שלו ולצידה תמונה שלו כילד רכוב על החמור במושבה הצעירה פתח תקוה, ומספר: "היו אלה ימים אחרים, ימי התום ואני מאוד מתגעגע לפתח תקוה הישנה".
הוא התחנך בבית הספר פיק"א ולאחר מכן בגימנסיה 'אחד העם' אותה סיים בשנת 1947. "למעט מלחמת השחרור וחברותנו בקיבוץ ארז לא עזבנו את פתח תקוה", אומר אליעזר בערגה. בתום לימודיו בקיץ 1947 הצטרף לגרעין ארז בהכשרת הפלמ"ח - כנרת. "הייתי חובש פלוגתי בפלמ"ח", מספר לי אליעזר, "הקרב הראשון המשמעותי היה במאי 1948 בפעולה בעין זייתון למרגלות צפת. משם יצאנו לפעולה לשחרור צפת, שנכשלה ובמהלכה שני חברים טובים שלי מההכשרה נהרגו בקרב ורבים נפצעו. בפעולה השנייה הצלחנו במשימה, תושביה הערבים של צפת ברחו מהעיר והיישוב היהודי שוחרר מהפרעות מהן סבלו לאחר עזיבת הבריטים".
לאחר מלחמת השחרור אליעזר ואשתו נחמה ז"ל התיישבו בקיבוץ ארז ונמנו עם מייסדיו. בתם הבכורה הייתה הראשונה שנולדה בקיבוץ, ושמה ארזה, על שם הישוב. "גם הנין שלי נקרא ארז על שם הקיבוץ", הוא מספר. "לאחר תקופת משבר בקיבוץ עזבנו וחזרנו לגור בפתח תקוה שם הקמנו את משפחתנו. יש לנו שני ילדים, ארזה ודוד, נכדים ונינים. לצערי אשתי, נחמה, נפטרה לפני שלושים שנה ולא זכתה לראות את המשפחה המורחבת".
"בצעירותי חלמתי להיות וטרינר" מספר לי אליעזר, "אולם החיים הובילו אותי לעסוק בעשיית דין וצדק מאחר ולמדתי משפטים. אחרי מספר שנים בהם עבדתי כעורך דין, מוניתי בשנת 1974 לשופט בבית המשפט בפתח תקוה, ובין השאר כיהנתי כסגן נשיא בית המשפט המחוזי. זכור לי במיוחד המשפט של צבי גור, אשר רצח את הילד אורון ירדן ז"ל בשנת 1980. אני הייתי השופט שחתם על מעצרו במקרה קשה זה".
בתום שנים רבות אליעזר פרש לגמלאות בשנת 1997 אך רוח הציונות בוערת בו כתמיד. "המסר שלי לדור הצעיר הוא לאהוב את הארץ. הקשר שלי כבן למשפחה שורשית בארץ חשוב למען הדורות הבאים, למען ילדיי, נכדיי וניני. צריך לשמור על הארץ הזאת שהיא הבית שלנו".