חברת 'ההגנה' שהייתה לאחות

"חשוב לי להיות פעילה, במיוחד אחרי הקורונה 'שגנבה' לנו שנה מהחיים", כך סיפרה לי עדנה זמיר. במהלך שיחתנו אני למדה באיזו אישה פעילה ועצמאית מדובר, אישה שזה עתה נכנסה לעשור העשירי לחייה. אנחנו נפגשות לאחר יום העצמאות ובעודי מתיישבת, היא מספרת לי על הקומזיץ שערכה עם חבריה ליל קודם. "בגיל 80 עוד הזזתי הרים", אמרה בחיוך.
עדנה נולדה בתל אביב בשנת 1931 ובגיל צעיר הגיעה עם הוריה לפתח תקוה. משפחתה עלתה לארץ מטעמים אידיאולוגיים ותקעה יתד בעיר, עוד מהזמן שסבה עלה לארץ כדי לפתח את ענף החבתנות ביקבים שהחלו להתפתח.
בעודה מתרפקת על ילדותה בפתח תקוה, נזכרת עדנה בימיה ב"הגנה". כבר בגיל 12 הייתה מגיעה ל"דוד הכורך" - בעל חנות ספרים דתי, שאצלו הכינו חברי ההגנה את כרוזיהם. יחד עם חבריה היו מרתיחים דבק ובאישון לילה הדביקו אותם ברחבי העיר. בטקס ההשבעה, כשידה מונחת על ספר התנ"ך ולצידו אקדח, נשבעה: "אנחנו חברי ההגנה נשבעים למדינת ישראל", היא מספרת בחיוך.
בשנת 1949 כשהיא רק בת 17 וחצי החלה ללמוד בבית ספר לאחיות בריאות הציבור בבית החולים רמב"ם שבחיפה, מחזור הלימודים הראשון בארץ. את שוקי, בעלה ז"ל, הכירה כארבעה חודשים בלבד, שלאחריהם החליטו להתחתן. עיניה מתמלאות בערגה כאשר מדברת עליו: "איש מקסים ובעל נפלא. טיילנו בכל העולם והגענו למקומות מיוחדים במינם. שוקי היה פשוט פרטנר מושלם". יחד הקימו משפחה לתפארת: שתי בנות, ליאורה ומיקי, שלושה נכדים וחמישה נינים.
לאחר שנישאו, המשיכו להתגורר בחיפה, כשהיא כבר אחות אחראית מחלקת ילדים בבית החולים רמב"ם והוא איש קבע. בשנת 1956 חזר הזוג לפתח תקוה ועדנה עבדה כאחות בתיכונים בעיר ולאחר מכן החלה לנהל את תחנת בריאות הציבור בשכונת רמת ורבר. "רמת ורבר הייתה פאר של תחנה", אומרת עדנה בעיניים בורקות. לשאלתי מה אהבה יותר - את העבודה בבית החולים או בתחנת בריאות הציבור, ענתה בביטחון: "בבית החולים היה לי תפקיד טוב, אך טיפת חלב זהו שיא הקריירה שיכלתי לחלום עליו". עבורה לקבל ילדים קטנים וללוות אותם בתהליך הגדילה הייתה זכות גדולה, בפרט ביקורי הבית שערכה, שהיוו את הבסיס ליצירת הקשר עם המשפחות. היא מספרת בהתרגשות על הזמנה לחתונה שקבלה, לפני מספר שנים, של משפחה שהכירה עוד מימיה בתחנה.
"אחד הפרויקטים היפים ביותר בתחנה הזו היה ביצוע בדיקות לגילוי מוקדם של סרטן השד", מספרת עדנה. אחת לשבוע היו מגיעות נשים לבדיקה החשובה שהצילה חיים. בגיל 70 פרשה לגמלאות לאחר שנים רבות וטובות של עשייה. עד היום היא מתנדבת בארגון גמלאי עיריית פתח תקוה ולפני מספר שנים הוענק לה אות 'יקירת העיר פתח תקוה' בשל תרומתה לקהילה. מפגישתנו אני נפעמת מהאישה החיונית ורבת האנרגיות הזו, שאין בליבי ספק שתפצה ומהר על הזמן שאבד בשנת הקורונה. לְחַיִּים עדנה!