ההיסטוריון של הפועל פתח תקוה

ניסים קלדרון זכה כמעט בכל תואר אפשרי בעיר פתח תקוה - מיקיר הפועל, דרך יקיר ההסתדרות ועד יקיר העיר, תואר אותו הוא נושא בגאווה מאז 2015. כשפוגשים אותו, נחשפים בעצם להיסטוריה של אם המושבות.
ניסים נולד בפתח תקוה לפני 77 שנה, ודומה שכל מה שקרה בעיר עבר דרכו. "נולדתי למשפחה של 5 אחים וגדלתי ברחוב רוטשילד במרכז העיר, בבית מקש וחימר, שהיה פתוח לרווחה. לכל השכנים היו שירותים ומקלחת משותפים שהיינו חולקים, ואת האוכל אמא הייתה מבשלת על הפרימוס, ואותו חלקנו עם השכנים", הוא נזכר. "היינו יורדים לרחוב חובבי ציון במרכז המושבה, ליד בית העיריה הישן ולשם היו מביאים את המעפילים ומרססים אותם נגד הכינים. לשם היו מגיעים גם כל בעלי העגלות שחילקו עם פעמון מצלצל קרח בקיץ ונפט בחורף, כי לא היו אז מקררים או תנורי חימום אחרים. בגן העיר הסמוך, כולם היו נפגשים ומצטלמים על ידי משפחת פארג', שהייתה להם מצלמה מיוחדת על חצובת שלוש רגליים". ימי ילדותו היו סוף ימי המנדט הבריטי והוא מספר כי בסמוך לביתם היה מועדון הלילה של החיילים הבריטים בשם הציפור הכחולה. "בבוקר היו משחקים שם טניס ובערב הם היו רוקדים שם ואנחנו כילדים היינו מסתכלים". הבריטים עזבו והמקום הפך לבית קולנוע קיצי ולמועדון זמר ישראלי: "קיבלנו כרטיסים בחינם לסרטים כדי שנשמור שלא ידליקו אורות בבתים ליד ויפריעו להקרנה", הוא נזכר.
נושא אחד מרגש את ניסים קלדרון מהילדות ועד היום וזה הכדורגל, או יותר נכון מועדון הכדורגל של הפועל פתח תקוה. אביו, שמואל, היה ממייסדי המועדון וניסים ממש חי את משחקי הקבוצה מינקות. תחילה כאוהד, אח"כ כשחקן עד קבוצת הנוער ובהמשיך כמנהל מחלקת הנוער במועדון, כאשר הוא רואה את עצמו קודם כל כמחנך: "התנהגות טובה, ישרה והוגנת של שחקן קודמת ליכולת המקצועית שלו" הוא אומר, וכך חינך דורות רבים של שחקנים לאהבת האדם, האגודה, העיר והמדינה. כיום הוא מנהל בביתו את מוזיאון הפועל פ"ת אותו הקים, ונחשב להיסטוריון שלה: "אני זוכר את האליפות הראשונה שלנו עם המאמן משה ורון בשנת 1955, ושנתיים לאחר את גמר הגביע במשחק בחיפה נגד מכבי יפו. כוכב הקבוצה, נחום סטלמך, שכונה 'ראש הזהב' בגלל הנגיחות שלו, הושיב אותי לידו כי האמין שאני הקמע שלו. זכינו בגביע המדינה ובדרך חזרה מחיפה אני כילד בן 13 יושב על הטמבון של האוטובוס עם הגביע ביד. אחרי כמה ימים סטלמך בא לבר מצווה שלי עם הגביע וזאת הייתה התרגשות גדולה", נזכר ניסים בעיניים בורקות.
לניסים בן ובת ונכד בן 16 העוזרים לו במוזיאון בו דגלים, סמלים, תעודות וגביעים של המועדון ושם הוא מקיים גם סיורים ואירועים של עמותת "הלב הכחול", המורכבת מאוהדי הקבוצה. העמותה מתרימה כספים עבור ילדים במצוקה וכן מסייעת לילדים חולי סרטן ומחלות אחרות לצפות במשחקי הקבוצה. במקביל מביא ניסים שחקנים שיבקרו את הילדים החולים. ואיך הוא מספיק את כל זה? "תמיד חינכו אותי להיות בצד הנותן, וכך אני נוהג כל חיי", אומר ניסים, שהדאגה היחידה שלו היא שקבוצתו האהובה והאהודה הפועל פ"ת לא תרד חלילה ליגה.