אגדת כדורגל מלאבסית

"הכדורגל תמיד היה עבורי הרבה יותר מספורט", כך מספר זאביק זלצר, שנקרא על שמו של המנהיג הציוני זאב ז'בוטינסקי. הקריירה שלו בענף הכדורגל הישראלי כשחקן במכבי פתח תקווה מקבוצת הילדים עד הבוגרים. משם הדרך לנבחרת ישראל בקבוצת הנוער ולאחריה בקבוצת הבוגרים, הייתה סלולה. הוא מתאר שאחד מרגעי השיא היה כשהניף את גביע הכ''ה, למלאת 25 שנה למדינה, בתור שחקן וקפטן במכבי פתח תקוה. את גביע המדינה בשנת 1992 שהניף יחד עם שחקני הפועל פתח תקוה אותה אימן באותה תקופה.

החיבור שלו לקבוצת פתח תקוה, העיר בה נולד בשנת 1944, מגיע מבטן ומלידה. "המשכתי את המסורת של אבי שהיה בעצמו שחקן במכבי פתח תקוה. אני ושני אחיי הצעירים שיחקו איתי במכבי פתח תקווה באותם השנים. פתח תקוה היא שורשיי", מודה זלצר, "למעשה כל חיי גרתי בפתח תקווה, למעט התקופה הקצרה ששיחקתי בארצות הברית". זאביק הפך לאחד הדמויות האהובות משחקני פתח תקווה, שכונו 'המלאבסים' על שם הישוב הערבי עליו נבנתה פתח תקוה. מאז שפרש ממשחק הכדורגל הוא אימן במועדונים שונים, בקבוצות נוער שונות ואף אימן את נבחרת ישראל. בשנת 2017 נבחר על ידי נשיא המדינה, ראובן ריבלין, ליו״ר הוועדה לבחירת מאמן השנה ומועדון הנוער המצטיין של השנה. מעבר לגביעים בהם זכה עם קבוצתו ולאחר מכן כמאמן קבוצות אחרות, זכה להוקרה רבה, בין היתר בשנת 2014 קיבל את עיטור ההגינות בספורט של אגודת ״אומץ״, בשנת 2015 קיבל אות הצטיינות על חינוך וחיבור מגזרים בעם, בשנת 2016 אות הצטיינות של איגוד הספורט על טיפוח וחינוך ספורטאים צעירים, בשנת 2017 נבחר ברשימת '100 גדולי הכדורגל הישראלי', ובשנת 2020 קיבל את אות יקיר העיר פתח תקוה.

"הכדורגל הוא הסיבה לכינונו של אחד האירועים הכי חשובים בחיי", מחייך זלצר. "הכרתי את אשתי, דרורה, במסיבה שחגגה את הזכייה בגביע הרמטכ''ל. היא הייתה בתו של המאמן שלי, מאז אנחנו 55 שנים ביחד". הם נישאו בשנת 1965 ולהם שלושה ילדים (שני בנים ובת) ואחד עשר נכדים. " נכדיי גם ספורטאים אבל הם, להבדיל ממני, בחרו בכדור יד. ללא ספק אנחנו משפחה ספורטיבית".

כיום משמש זלצר כפרשן טלוויזיה, מדריך בקורסי מאמנים ויועץ מקצועי של הפועל פתח תקוה וניכר כי הכדורגל הוא חלק בלתי נפרד מהוויתו. "מבחינתי הכדורגל מחבר בין אנשים, מדגיש את אהבת האדם ואת העזרה לזולת. זה תמיד המוטו שמלווה אותי לכל אורך החיים, בכדורגל ובחיים עצמם, וזה מה שאני משתדל להנחיל לדורות הבאים. אני מאמין באהבת האדם באשר היא. אני מניח שנקודת המבט הזו נובעת מתור הסיפור המשפחתי שלנו. אבי עלה מקובל אוקראינה לפני שהתחילה השואה ואמי הגיעה מוינה לפני מלחמת העולם, ובזכותם אנחנו פה".