הנזירה אווה חדד
מסעה של הנזירה
כתיבה: תלחמי עסאם
צילום: תלחמי עסאם
אווה חדד נולדה בראשון לאפריל, 1924, למשפחה ארמנית שנקראה חדדיאן. היא גדלה בלטקיה, סוריה, ואמה, פרידה, נפטרה בגיל צעיר. אווה, ואחיה יוסף ומרי, גדלו בבית יתומים של נזירות הכרמל על שם יוסף הקדוש. אווה הייתה ילדה מלאת חיים, נבונה ואמיצה. הנזירות, שדאגו לה מאוד, החליטו לשלוח אותה ללבנון בשנת 1938, כשהייתה בת 14. שם התחילה לעבוד בבית חולים כמטפלת לחולים ולחיילים. כשהגיעה לגיל 17, ביקשה להצטרף לחיים המקודשים כנזירה במנזר של יוסף הקדוש בכרמל ובשנת 1943 נשלחה לחיפה למשך שנה. כיום, כעבור 77 שנה, היא עדיין נמצאת בישראל, עדה להיסטוריה של ארץ הקודש.
נזירות הכרמל של יוסף הקדוש הגיעו לחיפה בשנת 1910, שם הקימו מנזר ליד הים. הם פתחו בית ספר בינלאומי עם בית יתומים שיארח יותר ממאה ילדים מכל התרבויות, דתות וארצות. אווה, או Sr Yves of Saint Marie כפי שבחרה כשמה דתי, הייתה מבשלת לילדים כל יום. היא עזרה רבות לאנשים נזקקים, כפי שהמבוגרים של עוספיא עדיין זוכרים. כשהיה צריך לקחת אדם חולה לבית החולים רמב"ם, היא תמיד הייתה זמינה לקבל את המשפחה, לנחם אותם ולהתפלל עבורם.
בשנת 1958, בית הספר של יוסף הקדוש הכרמלי היה צריך להסגר, ושתים-עשרה נזירות עזבו את המנזר ועברו לגור בעוספיא, במנזר כרמל יוסף הקדוש. אווה הגיעה לעוספיא לאחר שהות של שנה בפריז. הנזירות מקפידות להשאיר את המנזר תמיד פתוח לכולם, במיוחד לנשים ולילדים אבל גם לקשישים ולכל מי שהיה בפנימייה, בבית יתומים, בלימודי נצרות, פעילויות תרבות, מפגשי נוער או מחנה קיץ.
סטודנטים רבים התקבלו בברכה לפנימייה, שתחילה הייתה ממוקמת במרתף המנזר, עד להשלמת הקמת הבניין בשנת 1970, שאז גם גן הילדים פתח לראשונה את דלתותיו. בכל שנה עד ליוני 2015 הגן היה מקבל אליו עד 120 ילדים כאשר שכר הלימוד היה חינם. ביוני 2015 הגן ניסגר בגלל מיעוט בנרשמים אליו עקב ריבוי הגנים הציבוריים בעוספיא.
במשך שניםאווה הייתה תופרת לכל המשפחות בעספיא, וכולם העריכו את עבודתה המהירה והמושלמת. בכל הקשור לבישולים היא נעזרה בשרה רוחנה שעבדה איתה למעלה מ-20 שנה.
ב-2013 הגיעו נזירות חדשות למנזר כרמל יוסף הקדוש ומאז אווה יכולה לנוח ולהמשיך עם חייה המלאים בתפילה, אהבה ושמחה לכל אחיותיה הנזירות ולכל המבקרים אותה. היא מהווה זיכרון חי של היסטוריית מנזר כרמל יוסף הקדוש במזרח התיכון, מארמניה לישראל.
בשנת 1943 נשלחה לחיפה למשך שנה. כיום, כעבור 77 שנה, היא עדיין נמצאת בישראל, עדה להיסטוריה של ארץ הקודש.