אמין קסאם
"המוסיקה הבדואית היא בינלאומית"
צילום: זיו ברק
"נולדתי בעספיא בשנת 1956, ואני קשור למקום בנפשי", כך מספר לי אמין קסאם. עם השנים אהבתו למקום הולדתו רק גברה והוא ביקש לסייע לפיתוחו. "בכפר עספיא יש נציגות לכל בני העדות: מוסלמים, דרוזים, בדואים, יהודים ונוצרים. כל העדות חיות כאן יחדיו", הוא מספר. כך נולד הרעיון להקים את מרכז המורשת לתרבות הבדואית. חלום שלימים יצליח להגשים בגדול. בחייו הפך למוביל תרבות שפעל למען קירוב בין תרבויות וקירוב בין עמים. הוא יזם תערוכות משותפות, אירועי מחול ומוזיקה, עבד עם ארגונים בין לאומיים לקידום התרבות הבדואית בעולם והיה מיוזמי אירועי פסטיבל ״חג החגים״ בחיפה, שמושך מדי שנה אלפי אנשים מכל רחבי הארץ. על פועלו קיבל את אות הנשיא מידי הנשיא שמעון פרס ז"ל.
אפשר להגיד שמציאות התוותה לו את הדרך בה הוא הלך במהלך השנים. במקום בו ראה צורך הוא הפשיל שרוולים ויצר יש מאין. רשימת היוזמות והעשייה שלו היא ארוכה ונדמה שהיא נוגעת בכל אחד בשלב מסוים בחייו. בראשית דרכו היה עובד סוציאלי ועבד עם נוער בקשיים ועם בעיות של סמים ואלכוהול. הוא חשב על הקמת להקת מחול שהרקדנים בה יבואו מתוך בני הנוער האלו. הוא הבין שכשמשקיעים בנוער זה מוסיף להם ערך עצמי, נותן להם להאמין שיש להם כוחות, נותן מוטיבציה, יכולת ועשייה חיובית. מכאן עבר לעבודה על פרויקטים תרבותיים וחברתיים, כשהוא ממוקד רק בתרבות ובלי נגיעה בפוליטיקה. "התנועה של הגוף, הסאונד של המוסיקה, החיבור שנוצר באומנות, הם אלו שיוצרים קסם ומחברים בין לבבות האנשים", הוא מספר. במשך שנים עבד כמנהל שיקום שכונות במרכז הקהילתי הערבי הראשון, ופעל בעמותה למורשת ותרבות בדואית ״אל באדיה״, מאמונה כי "המוזיקה הבדואית היא מוזיקה בינלאומית", וחשוב לחשוף אותה.
אחרי שנות עבודה רבות בשיקום שכונות, פרש והקים את מועדון הקשישים הערבי הראשון. בהמשך ראה שאין לאוכלוסייה הערבית מסגרת עבור הילדים בגיל הרך שתאפשר לנשים לצאת לעבוד אז הוא בנה מעון לתינוקות עבור האוכלוסייה הערבית בחיפה, וכך הלאה. כשראה חוסר וצורך פעל כדי להקים ולפתח את השירותים עבור האוכלוסייה. מתוך נסיון החיים העשיר שלו, יש לו תובנה ברורה: ״אני מאחל לדור הצעיר שימשיך לחלום, שיהיה בטוח בעצמו ושידע שכישלון הוא מקפצה למשהו יותר טוב בעתיד. אנשים שהגיעו רחוק בחייהם נכשלו לפחות שלוש פעמים בעברם. לא לפחד מכישלונות, לסמוך על עצמך ולהמשיך לקדם דברים אחרי חוויה של כישלון, זה המתכון להצלחה״.
כאדם שחי ופועל למען דו קיום, אני שואל אותו: "מה סוד הקסם של החיים המשותפים בעספיא?", והוא עונה לי: ״קבלת האחר כפי שהוא. לא חשוב הדת, הדעות, צריך לכבד כל אדם, את המנהגים שלו ואת דתו ומוצאו, אם נגיע לזה תהיה הבנה גדולה בין בני האדם בכל העולם כולו".
"בחייו הפך למוביל תרבות שפעל למען קירוב בין תרבויות וקירוב בין עמים"