​​הבית המנגן באהבה ובשמחה

מרצ׳לה זרוג נולדה בדצמבר 1938, ב־י״ג בכסלו תרד״ט, בעיר טריפולי שבלוב, לשאול וג׳וליה בן דויד. עלתה ארצה עם הוריה ואחותה, ונדה ז״ל, באפריל 1951. המשפחה הגיעה לעתלית ומשם למעברה באור יהודה, לאזור שנקרא אז תל ליטוינסקי, ומאז גדלה, התחתנה וילדה ילדיה באור יהודה. היא נישאה בשנת 1961 למרצ׳לו זרוג, להם נולדו 4 ילדים: בן בכור ו־3 בנות, מהם זכתה לנכדים, נינות ונינים. את הנינה הבכורה קיבלה מרצ׳לה כמתנת יום הולדת בתאריך הלועזי, ואת אחד הנינים קיבלה במתנה ליום הולדתה העברי.

הוריה של מרצ׳לה היו אמנים. האם ניגנה פסנתר, כינור ועוּד. העוד נמצא עד היום במוזאון יהדות לוב, בפינת ההנצחה של המשפחה. סבה ניגן על חליל ודרבוקה, והבית היה מלא נגינה ושמחה. הכנסת אורחים הייתה מצווה חביבה, ובה כובדו האורחים במטעמים ובשמחה. מרצ׳לה התחנכה על אמונה בהשם, עשיית מצווה מתוך שמחה, הכנסת אורחים, להיות הגונה, נאמנה ומכובדת. ותמיד תמיד לפעול מאהבה. היא אוהבת את המשפחה, אוהבת להעניק, לבשל ממטעמי העדה עם הרבה אהבה וחום. וכמובן – אוהבת את עם ישראל. ״אור יהודה זה הבית בארץ ישראל, ארץ אהובה אליה שמחתי להגיע״, היא מספרת. הוריה הגיעו לכאן במסירות נפש: אביה עבד במכס בנמל בטריפולי, ועמד לקבל משרה חשובה ונדירה במשרד ייבוא וייצוא בנמל ג׳נובה שבאיטליה. אבל אמו, ג׳וליה ז״ל, אמרה שחייבים לבוא לארץ ישראל כי באיטליה קיימת סכנת התבוללות, ושתי בנותיה עשויות להינשא לגויים. המסר היה – בעד כל מחיר נשארים יהודים.

מאז ומתמיד הייתה מרצ׳לה פעילה בקהילת אור יהודה. כאשר הוקם פרויקט שיקום שכונות, עבדה כעובדת קהילתית מטעם העירייה, תפקיד במסגרתו נשים מהקהילה קיבלו אחריות על אזורים בעיר כשליחות המחלקה הסוציאלית. מרצ׳לה השתתפה אף בפרויקט ערים תאומות עם מילווקי שבארה״ב, ופעלה לארגון משפחות מארחות בקהילה ועוד. לאחר הפרויקט המשיכה כעובדת עירייה, ושימשה כסייעת בגני חינוך מיוחד ובהמשך בחינוך הכללי.

"אהוב כל יהודי כפי שאתה אוהב את עצמך", זה המסר שלה. וגם כיום, בהיותה מוגבלת פיזית, היא משקיעה מכוחותיה בדאגה ושיחה עם הילדים ובעיקר בהרבה תפילה להשם על כל אחד מבני המשפחה וכן על עם ישראל. ילדיה שומרי תורה ומצוות, וממשיכים לתרום מכוחותיהם וכשרונותיהם לקהילות בהן הם חיים, עם הרבה חום יהודי ואמונה.